סטפני פורטנוי (77) מנתניה אשר שרדה את השואה כילדה בפולין, הפעילה היום (ב'), את הצפירה יחד עם בנה, סא"ל (מיל') יוני פורטנוי, מפקד חמ"ל ההתרעה במילואים של פיקוד העורף.
אביה של פורטנוי היה בעל מפעל ואמה מנהלת חשבונות. עם פרוץ המלחמה ולאחר פלישת הנאצים לפולין, הוחבאה בביתה של אחת העובדות במפעל של אביה, עד שזו כבר לא יכלה להסתירה.
בינתיים, אביה נלקח למחנה עבודה בו מצא את מותו, ואילו אמה נעצרה על ידי הגסטפו בדרכה לבקר את סטפני בבית בו הוחבאה- לאחר מכן אבדו עקבותיה וסטפני נותרה לבדה.
דודה של סטפני היה לוחם פרטיזני שאימץ אותה תחת חסותו, ודאג להעבירה למשפחה פולנית אחרת, שם התחבאה עד סיום המלחמה.
במשך שלוש שנים הוחבאה סטפני בארונית בבית המשפחה שהיה ממוקם מול מפקדה מקומית של הגסטפו. שנתיים לאחר סיום המלחמה, בעודה בת 7 בלבד, נשלחה סטפני מפולין לגרמניה ובגיל 9, אומצה על ידי זוג הורים שגידלו אותה עד שהתחתנה בגיל 21.
"פגשתי בדרך הרבה מאוד אנשים שעשו עמי חסד", היא מספרת. "למדתי שבכל סיטואציה אפשר לעשות לפחות דבר אחד טוב."
את העובדה כי ניתן לעשות טוב בכל מצב סטפני אימצה לא רק בחייה האישיים, אלא גם בעיסוקה המקצועי, שכן הקדישה את חייה להיות עובדת סוציאלית. "אנשים סיכנו את חייהם כדי לשמור עליי, למרות הקושי והסכנה שהייתה בדבר, אני חבה להם את חיי". את הצפירה היום הפעילה סטפני יחד עם בנה, מפקד חמ"ל ההתרעה במילואים של פיקוד העורף, סא"ל (מיל') יוני פורטנוי. "הסיפור של אמי מהווה שיעור לחיים עבורי. את החסד שגילו בפניה זרים גמורים, אני מאמץ ומיישם גם בחיי. בכל נקודה ניתן לעשות טוב למישהו.
הפעלת הצפירה היא סוג של סגירת מעגל עבורי. בתור מפקד יחידת ההתרעה במילואים, אני אחראי על החמ"ל המתריע כשיש איום על תושבי ישראל. מחר הצפירה לא תהיה צפירה של התרעה, אלא צפירה מאחדת, צפירה של זיכרון."
