דורי בן זאב, תושב בנימינה, מוכר לעם ישראל כשדרן רדיו פורץ דרך, בדרן, פזמונאי שחתום על שירים כמו "רדיו חזק" ו"מכת שמש", זמר שחתום על להיטים כמו "למון טרי", "גנבים" ו"רדיו, דבר אלי" ושחקן ועוד. למרות שכתב שירים ידועים על קיץ, הוא מספר שהוא מהאנשים שמתחברים לתקופת השנה שאנחנו נמצאים בה: "זו בדיוק העונה שלי, הסתיו. אני מרגיש שהשמש קצת קשה לי. עם החורף, גם אם הוא תוקפני, אני מסתדר, אבל עכשיו האווירה גם עושה משהו 'מודי' וגם מאפשרת לנשום". אהבתו לסתיו משתלבת באהבתו לאזור שבו הוא גר ולתושביו: "אני חושב שזה אחד האזורים הכי לבביים בארץ. ארצנו משופעת באזורים טובים ולבביים, אבל כאן יש כאן את ההר, גם את החקלאות, גם את השמיים הפתוחים וגם את האנשים, שהנעימות וסבר הפנים שלהם הם כלבבי, ויש באזור הזה גם משהו שהוא לא מרדים, הוא חי".
בן זאב, בן 67, הוא איש שהגיל לא עוצר אותו. כדרכו, לקראת ראש השנה הוא עסוק במגוון פרויקטים. "בשנה האחרונה אני מוצא את עצמי עוסק בהרבה מאוד דברים שיש לי בהם עניין. אני מופיע בהופעה בשם 'דורי והדוריטוס', בה אני שר את שיריי, ובשתי הצגות ילדים, 'סינדרלה' ו'אלאדין', שבשתיהן אני משחק מלך, ואנחנו מסתובבים איתן הרבה בפריפריות בארץ. ביימתי השנה את אופרת הרוק 'ילד תוף' של ישראל כסיף, ואני מופיע גם בהצגה בשם 'הסוד של אמא' של 'תיאטרון רדיו', אותה ביימתי וכתבתי ביחד עם עדי שגב. זו הצגת קריאה שבה אנשים יושבים עם מחזה וקוראים אותו, בדומה לתסכית עם תפקידים".
הופעה נוספת בשם "אין עלייך, אחותי", עושה בן זאב ביחד עם הבלשן, העיתונאי והסופר רוביק רוזנטל, ואת ההופעה הזאת הוא מגדיר כ"מסיבת הפתעה לשפה העברית". "אנחנו מראים בה מה קרה לשפה העברית מאז תקופתו של אליעזר בן יהודה, איך היא התפתחה והשתנתה, איך הסלנגים תפסו את מקום השפה הרשמית, איך השפיעו הרשתות החברתיות בשנים האחרונות ועוד, הכל עם שירים והצחקות. רוח הדבר שאני ורוביק עושים היא ששפה היא שפה כל עוד היא חיה. מה שמשמעותי זה לא אם ביטאת משהו נכון, אלא מה משתקף בשפה. כל האנשים השונים – החקלאים, הפקאצות, ילדי הפייסבוקים -לכל אחד יש עולם משלו, שיש בו טעמים לשפה. זה תענוג גדול בשבילי לעשות את המופע עם חוקר שפה, ואני נהנה מכל מפגש שלנו".
רדיו, דבר אליו
כל אלה הם רק חלק מפעילותו הענפה של בן זאב בימים אלו. על שני פרויקטים נוספים שהוא מעורב בהם הוא שמח במיוחד לדבר. כאיש רדיו מושבע, הראשון שבהם הוא כמובן תוכנית הרדיו שהוא משדר מ~2012, "בן זאב לסוף שבוע", המשודרת מדי יום שישי בצהריים ברדיו FM88. "זו תוכנית הדגל של התחנה. בתחנה שלנו אין חדשות, יש בה רק מוזיקה, ויש בה המון חופש. לכל מגיש יש אפשרויות ליצור את הקהל שלו, ואנחנו חופשיים להשמיע מוזיקה מכל הז'אנרים, כולל ג'ז, מוזיקת עולם וסגנונות אחרים. אנחנו מגישים מבחוץ ומבפנים, לא מוגבלים באיכויות שאנחנו מביאים למאזין, והכוונה היא באמת להביא למאזין איכויות. אנחנו מאוד תומכים בזמר העברי ומכוונים לתת צ'אנסים, ובלי לדבר על פלייליסטים, אנחנו יוצרים מצב שבו התחנה מחבקת את היוצרים".
אילו סגנונות מוזיקליים אתה אוהב לשדר?
"סגנונות רבים. במוזיקה אנחנו עובדים עם תדר, והתדר שאני משדר, כולל הטקסטים והחוויה המוזיקלית, הוא כזה שעושה טוב בלב, 'גוד טיים'. יש משמעות גדולה מאוד לעריכה. אני יכול לשים שיר מסוים במיקום מסוים והוא לא ירגש, אבל אם אשים אותו בין שירים אחרים _ הוא יפרוץ. סוד העריכה הוא בדרך שבה אתה מבליט את השיר בתוך המרקם של התוכנית".
מעמדו של הרדיו עבר שינוי משמעותי בעידן ריבוי המדיות הדיגיטליות. כך למשל, אמנים הרבה פחות תלויים כיום בהשמעות שהם זוכים להן ברדיו לצורך הצלחתם, כפי שהיה בעבר.
מה מקומו של הרדיו כיום?
התקופה שאנחנו חיים בה מתאפיינת בזה שאנחנו מוצפים באינפורמציה מבוקר עד ערב, ומה שפעם היה אינטימיות חברתית ואינטימיות עם אמצעי התקשורת, הפך היום למצב שבו כל אחד הוא רשות שידור. כל אחד ממונה על המיילים, הוואטסאפים, הפייסבוק וכל השאר, וכל אחד נמצא, בעצם, כל היום במשרד. הרדיו הוא למעשה המדיה היחידה שהרוויחה מכל התקופה הזאת", הוא מפתיע, "כי באמצעות הרדיו, אתה נכנס לאוטו וזוכה למפלט של כבוד. שם יש שיחה, מוזיקה, שפה, ערכיות, רעיונות. במקומות שיש בהם פרסום נטיית המדיה היא להפוך למסחרית, אבל הרדיו שומר, למרות הפרסום, על צביונו".
אתה חושב שאנשים חוזרים כיום לרדיו?
"אני לא חושב שעזבו את הרדיו אי פעם. דוגמה שמאוד משמחת אותי היא שהורים ניגשים אלי עם ילדיהם, בני 12, 8, 5, ואומרים: 'הילדים מקשיבים איתנו לכל תוכנית שלך'. אם יש משהו שמרגש אותי, זה הדבר. לאחד אהבה של ילדים והורים, זה דבר שרק המכשיר הזה יכול לעשות".
זה קשור לכך שהרדיו הוא המדיה היחידה שהיא לא ויזואלית?
"כוחו של הרדיו הוא בזה שהוא תמים. אתה, המאזין, יותר גדול ממנו. אתה שולט עליו, מחליש או מגביר את עוצמתו, מעביר תחנות. ברדיו צריך להקדיש תשומת לב לתדר שיהיה שווה להאזין לו. כמו כן, מדובר בנדבך נוסף בפנאי ובתרבות. אתה שוטף רצפה או הולך להתגלח, והדבר הזה, הרדיו, נמצא בחלל החדר, מלווה את פס הקול שלך ומעורר את המחשבה, הרגש, הדמיון, העצבים. הרדיו הוא חי. אתה נמצא בנוכחות הרדיו – עם עצמך, ואתה יכול להיות במקום שבו אתה מקבל מזה השראה. הרדיו מאפשר לך מרחב. אם אתה רוצה להיכנס פנימה- תיכנס פנימה, ואם אתה רוצה לצאת החוצה – צא החוצה".
שרים מאיר אריאל
פרויקט שבן זאב מכין עכשיו במלוא המרץ ומתרגש לקראתו במיוחד, הוא ערב שירי מאיר אריאל שיתקיים במסגרת פסטיבל בנימינה (חול המועד סוכות, 19.10) בחצר יקב תשבי בבנימינה. "לראשונה בחיי אני עושה ערב משירי מאיר אריאל, ואני מכיר תודה גדולה למועצת בנימינה~גבעת עדה על המקום המכובד שהיא נותנת ליוצר כל כך גדול ומיוחד כמו אריאל, שאני מאוד קשור אליו. אני רוצה לומר תודה גם לכל צוות מתנ"ס בנימינה וליקב תשבי, שנותן לנו את המקום להופיע. מלווים אותי במופע הפסנתרן תומר מזמר, המתופף אלון גץ והאורח ירון בן עמי, שהוא יוצר, מנגן, שר ואיש גדול. זו גם הופעת בכורה עם שיר חדש מיצירתו של מאיר אריאל שאני מוציא לרדיו, בשם 'רעש במנוע'. את המילים כתב מאיר אריאל, ישראל כסיף הלחין ואני שר. ההופעה בתשבי תתחיל ב~23:30, כך שכולם יכולים לבוא בפיג'מות".
המשפחה שלי
שלושת האחים למשפחת בן זאב- דורי, הפזמונאית והמחזאית חמוטל בן זאב והשחקן ערן בן זאב – כולם תושבי האזור ומשתפים פעולה בהצגות ילדים שבהם תורם כל אחד מהם מכשרונותיו: ההצגות "וגר זאב עם כבש", "חיפושיות", "חלם", "למשל שועל", "מה נשמע במי שקמה". בן זאב מוסיף: "חמוטל וערן הם גם שותפים בכירים לתוכנית הרדיו שלי, בכתיבה של קטעי הקישור. בכל שבוע אנחנו נפגשים, ולערן תמיד יש היגד משלו. חבל לי להפסיד את זה. יש לך כבר משפחה שיוצרת, לא תשתמש בה?".
גם על אשתו הציירת, מיכל בן זאב, יש לו מה לספר, וגם היא תבטא את כשרונה בסוכות: "בחול המועד סוכות (19_21.10) יהיה לנו בית פתוח שבו מיכל תציג תערוכה מציוריה שיהיו גם למכירה. אני מזמין את כולם באותם ימים אלינו הביתה, לרחוב ההדס 17 בבנימינה".
מה אתה מאחל לשנה החדשה?
"שתהיה שנה שנונה עם הרבה שינה, שנה שונה, שנה שנה. לא רחוק מכאן, אהוד מנור כתב 'בשנה הבאה נשב על המרפסת'. אז השנה נשב על המרפסת ונקווה שהיא לא תיפול".
5 קטנות עם דורי בן זאב
- מודל לחיקוי: מאיר אריאל ושלום חנוך. החריצות של שלום, החריפות שלו, הראייה המורכבת של אדם שנמצא בתוך אמנות, במציאות ובתוך מרחק משניהם, יוצרות יצירה של חוכמה, פילוסופיה והומור.
- מה לא תאכל לעולם? בשר חי.
- אמונה טפלה: מי שמאמין באמונות טפלות- זה עושה מזל רע.
- חלום לא ממומש: אני מאמין שיש כזה, אבל אני לא יודע עליו, כי עוד לא חלמתי אותו.
- מה הדבר הראשון שאתה עושה כשאתה קם בבוקר? קודם כל אני לא קם. אני נשאר במיטה, נותן לגוף שלי לחוש אותה קצת, מתעורר לאט לאט, מתמתח, מתעורר ועושה מדיטציה.
