fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178237 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

"אני מוכיחה לעצמי כל יום מחדש, אני בהחלט גיבורה"

קצת יותר משנה לאחר שהותקפה בצורה קשה על ידי בן זוגה לשעבר והשותף שלה (שיושב כיום בבית הסוהר) והייתה במצב פיזי ונפשי קשה, דורית צימרמן מתאוששת. היא שיקמה את העסק, חתומה על מותג בגדי ספורט יוקרתי. את החיים האישיים שלה היא ממשיכה לשקם בכל יום מחדש, עם המון נחישות וכוח רצון מעורר השראה. ראיון מיוחד
נולדתי מחדש. צימרמן (צילום אדריאן הרבשטיין)
נולדתי מחדש. צימרמן (צילום אדריאן הרבשטיין)

8 לפברואר 2016. כתבי החדשות מקבלים ביפר על מקרה מזעזע מקיבוץ סער, בו הותקפה אישה עם פטיש בראשה. מצבה קשה, כשהיא מורדמת ומונשמת. התוקף, נאמר אז, ככל הנראה בן זוגה. כמובן שהמקרה פתח את כל מהדורות החדשות.

השבוע, קצת יותר משנה לאחר האירוע, אותה אישה מתיישבת לראיון ראשון אחרי המקרה. ומבלי שהיא תגיד, רואים מיד שמדובר באישה חזקה ונחושה. אותה אישה היא דורית צימרמן מקיבוץ ראש הנקרה, הבעלים של מותג בגדי הספורט הנחשב 'מרגריטה', שעדיין מנסה לשקם את חייה.

אל תרחמו עליה, כך היא מבקשת, כי היא לא מרחמת על עצמה. בחייה עברה תלאות רבים שהביאו אותה למי שהיא היום. כל מטרתה למנף בחזרה את המותג העולמי שבנתה לבגדי ספורט ייחודיים. במתפרה צנועה וקטנה בקיבוץ סער, הצליחה צימרמן להתחרות במותגי הספורט הגדולים של נייק ואדידס ולייצא 80 אחוז מהסחורה שלה לחוץ לארץ. אבל עם כל הכבוד למשבר הכלכלי בענף הטקסטיל בעולם, צימרמן מתמודדת יום, יום, שעה שעה, עם המשבר האישי.

יומיים לאחר שחרורה מבית החולים התייצבה צימרמן במקום התקיפה, שהוא הכניסה לבית העסק. היא שם עד היום, יחד עם עובדיה הנאמנים שהצילו אותה בשעה קשה: הגזרן ולדימיר (שהציל את חייה) ומנהלת המשרד ליאנה, משפחה מסורה ואחיה גדעון שצמוד אליה. יחד איתם היא נחושה להתמודד עם החיים החדשים שלה.

העובדים הצילו את חייה. ליאנה וצימרמן (צילום אדריאן הרבשטיין)

 

"פה, במקום הזה, נולדו חיי מחדש", מסבירה צימרמן, "בדיוק איפה שאנחנו מדברות אירע האירוע הקשה, אני לא בורחת מהמציאות. יכולתי לקפל הכל וללכת. אני מתמודדת כל יום, כי אין דרך אחרת".

הטעויות בגיל צעיר

סיפורה של צימרמן יכול להיות רב מכר. היא בת 58, אם לשני ילדים: טל ומאיה וסבתא לשלושה נכדים. ילדיה מתגוררים בדרום אמריקה. צימרמן נולדה בירושלים, להורים מלח הארץ: אמה לוחמת אצ"ל, דור 12 בארץ ואבא לוחם בהגנה: דור שלישי בארץ. היא ילדת סנדוויץ' בין אח ואחות.  

עד גיל 18 התגוררה ושאבה את התרבות הירושלמית. תכננה להתגייס לנח"ל לשנת שירות ואז פגשה בחור צעיר בן 18, עולה חדש מאורוגוואי, והאהבה הייתה חזקה מהכל.

צימרמן: "לצערי לא התגייסתי, במקום זה התחתנו. אחרי מספר חודשים נסענו להתגורר באורוגוואי. המטרה שלי הייתה לחיות שם 5_6 שנים ולחזור לארץ. בסוף נשארתי שם 20 שנה וסבלתי מאוד. כמה שנים גרנו במונטווידאו ולאחר מכן בניו יורק. הייתי מדריכת כושר, תמיד עסקתי בספורט ופתחתי מכון משלי. כשילדיי היו  קטנים החלטתי לחזור לארץ, אבל אביהם סירב. הוא קרע את הדרכון שלי מול עיניי, והם היו רשומים יחד איתי. פניתי לשגרירות ישראל, והם סירבו לתת הגנה לילדים ואמרו לי שאני יכולה לצאת. לא יכולתי לעזוב את הילדים שלי, עלתה בי מחשבה להבריח אותם, אבל ידעתי שזו לא הדרך. התגרשתי והמשכתי לגור באורוגוואי".

שנים לאחר מכן פוגשת צימרמן את מי שיהיה לבן זוגה עד לפני 3 שנים, וכיום יושב בבית הסוהר על תקיפה בנסיבות מחמירות. דינו נגזר לחמש שנות מאסר. "היכרתי אותו בתקופה מאוד קשה של חיי המלווה בהמון מאבקים. יכולתי לצאת מהארץ תמיד רק עם ילד אחד ולעבור כל הזמן בבתי משפט. הוא היה רווק, ללא ילדים ואחרי 14 שנים באורוגוואי החלטנו לעלות חזרה לישראל. הילדים שלי היו כבר גדולים ועצמאיים, עדיין נקרעתי מעצם המחשבה שאני עוזבת, אבל היה לי רע. הרגשתי שעדיף שתהיה להם אמא רחוקה, מאשר שלא תהיה בכלל.

"בערה בי האהבה למולדת, לארץ ישראל, אני מרגישה חיה ונושמת במדינה שלי.  בשנת 2002 הגענו לצפון ופתחנו את "מרגריטה" – מתפרה לעיצוב בגדי ספורט איכותיים. מצאנו מקום מקסים בו פעלה בעבר מכבסת קיבוץ סער. היה לי חלום שעל כל ישבן בחדר כושר בעולם אני אראה את הלוגו שלי. ידעתי שזה יקרה כי תמיד היה לי חוש לעיצוב וכמדריכת חדר כושר ידעתי מה הולך בשוק.  עצם זה שחזרתי לישראל הגשמתי חלום".

חלמה לחזור לארץ. צימרמן (צילום: אדריאן הרבשטיין)
חלמה לחזור לארץ. צימרמן (צילום: אדריאן הרבשטיין)

ואיך עבדתם?

"התחלנו לשווק בארץ, נסענו לירידים ותערוכות. במלחמת לבנון השנייה, כשלא יכולנו לעבוד מהקיבוץ, הפנו אותנו לעין יהב. בתל אביב מגיעה תיירת קנדית שרוכשת פריט שלי ומתקשרת אליי, שהיא מעוניינת לרכוש עוד. היא עלתה על אוטובוס לעין יהב ורכשה 50 פריטים. זו הייתה הפריצה שלנו לחו"ל. בעמוד הפייסבוק שלה היא חשפה את המותג שלנו. אחרי חודש הגיע לקוח גדול מארצות הברית והפכנו ליצואנים רשמיים. גם זכינו בתו יצואן מצטיין בתחרות העסקים הקטנים מבין 670 חברות. הייחודיות של העבודה שלנו היא בעבודת צביעה של בדים, זה נקרא 'בטיק'. מקבלים בדים לבנים וצובעים בטכנולוגיה של עירוב צבעים. הסטייל הזה תפס חזק, יחד עם עבודות רקמה".

הדם וההלם

משנת 2005 מייצרת צימרמן ייצור מסיבי של בגדי ספורט לחו"ל: צרפת, ליכטנשטיין, קנדה, סינגפור והונג קונג. הבגדים נחשבים ושמים את צימרמן במשוואה אחת עם מותגי נייק ואדידס. היא הייתה מאושרת, גאה שהייצור הוא 'מייד אין יזראל', גם כשהאנגלים הפסיקו לרכוש ממנה בגלל אותה סיבה.

בשנת 2012 נכנס משבר כלכלי בעולם וקצב המכירות יורד. צימרמן: "85 אחוז מהמותג שלנו הלך לייצוא, לא השקענו כלל בהחדרת המותג לארץ והמשבר הכלכלי היה מאוד קשה והביא לירידה בייצוא. גם התחזקות סין והחיקויים השפיעו. באותו הזמן החלו בעיות אישיות עם בן הזוג, היינו שותפים לעסק לכל דבר ועניין, חיינו יחד 20 שנה. ניסינו לתקן וזה לא הלך. החלטנו להיפרד בשנת 2014".

מרימה את המותג מחדש. צימרמן (צילום: אדריאן הרבשטיין)
מרימה את המותג מחדש. צימרמן (צילום: אדריאן הרבשטיין)

ומה קרה אז?

"התגרשנו, אבל ניהלנו את העסק יחד כשלכל אחד חיים משלו. בדיעבד זו הייתה החלטה מאוד נכונה, אבל לא לעסק. בעסק היו מתחים וזה הפריע והשפיע על הסביבה, הגענו לשפל של מריבות. הצעתי שאצא מהעסק, על אף שזה המותג שלי והוא סירב, רציתי שהוא ייצא מהשותפות וסירב. ביום שכבר לא יכולתי יותר, זה היה היום שכמעט איבדתי את חיי".

את יכולה לשחזר?

"קמתי ללכת הביתה. אמרתי לו "או אתה או אני'. נכנסתי לקחת את התיק, הוא ישב בחוץ. יצאתי וזהו. מאז אני לא זוכרת דבר".

בן זוגה לשעבר היכה בה בפטיש שנמצא על השולחן 5 מכות בגולגולת, אחת ביד ואחת בלסת, כולל יד מרוסקת. צימרמן איבדה את ההכרה בשניות, הרצפה התמלאה בדם, הכלב שלה 'בטטה' נבח במלוא העוצמה וליקק את דמה.

לפתע יצא מהמתפרה הגזרן ולדימיר שהציל אותה ממוות. השטח התמלא בהתקהלות, אחיה גדעון מוזעק למקום וילדיה מוזעקים לישראל.

צימרמן לוקחת נשימה עמוקה ומספרת: "לפני התקיפה חששתי לחיי. לא האמנתי שכך זה ייגמר, לא תיארתי מצב קיצון כזה. הוא הוריד את הפטיש ואמר להזמין משטרה. ולדימיר העובד שלי התיישב לידי והחל לבכות. כשראיתי לאחר המקרה את התיק שלי מגואל בדם הבנתי מה קרה. שוחררתי לאחר שבעה ימים הביתה והחלטתי שאני לא בורחת. אני מתגברת בכך שאמנף מחדש את העסק שלי.  בטיפולים שעברתי הציעו לי לפתוח את העסק במקום אחר, זה אולי נשמע הגיוני אבל לי לא. אני חלמתי כל חיי בדרום אמריקה על הנוף הירוק הזה וציפורים מצייצות".

את אומרת דברים מדהימים.

"אני אישה מאוד חזקה מגיל 18, והמשפחה שלי בארץ עטפה אותי. אני גם לא זוכרת את הפגישה עם ילדיי, שבאו לבית החולים, אחרי שלא ראיתי אותם כמעט שנה באותו הזמן. כשהתעוררתי בכיתי מאוד, כאב לי כל הגוף ומאז הזיכרון שלי מאוד עמום. יש למכות פטיש השלכות קשות. מה שנתן לי כוחות זה להפשיל שרוולים להתחיל לעבוד מחדש. מאז המקרה הוצאתי שתי קולקציות של בגדים,  זה מה שחיזק אותי. הטקסטיל בארץ נסגר לגמרי, אני בין החלוצות. אני אתעקש עד הרגע האחרון לא לייצר במזרח הרחוק. עד שהגשמתי חלום לפתוח עסק בישראל אני לא רוצה להוציא אותו מכאן ואנשים מבינים את ההבדל בין תוצרת סינית לבוטיק".

האמון באנשים נשאר

שנה ושלושה חודשים לאחר המקרה צימרמן הבינה שחייה השתנו. בדברים שלא הייתה צריכה עזרה בעבר, ויתרה והסתייעה. בן זוגה לשעבר נעצר והודה. המשטרה רצתה להעמידו לדין באשמת ניסיון לרצח, מנגד הפרקליטות דרשה תקיפה בנסיבות מחמירות והתקשרה לצימרמן לבקש את רשותה. המשמעות המשפטית: עונש מופחת. "הסכמתי. גם לא הייתי מוכנה לעמוד למשפט ולהעיד", מסבירה צימרמן,  "זה היה רגע מאוד קשה עבורי, אחרי הכל היינו 20 שנה ביחד. אז עוד הייתה לי חמלה_ היום בכלל לא ואני לא רוצה לעמוד מולו. בגזר הדין הוא קיבל חמש שנות מאסר והפרקליטות מערערת בשלב זה על קולת העונש.

"אני זוכרת ששנה בדיוק אחרי המקרה ישבתי על הרצפה בדיוק באותה הנקודה שהותקפתי יחד עם הכלב שלי וצילמתי סלפי. זו הייתה הרגשת ניצחון, אני בחיים. אחרי כל התקופה הזאת שלא הייתי כאן, העובדים שלי המשיכו לנהל את העסק יחד עם אחי גדעון.  הם יכלו לעזוב, זה לא מובן מאליו כל המצב הטראומטי הזה. לכן, יומיים אחרי שהשתחררתי, היה לי חשוב לחזור למקום, לראות את המציאות מקרוב ואין ספק שעולות שאלות למה זה קרה לי. יש גם עוד קצת זמן לא לפחד, אבל אני מפחדת מהשחרור שלו, כי הרי נפגעתי מבן אדם שהיה הכי קרוב אליי.  זה ילווה אותי עד יומי האחרון ואצטרך לחיות עם זה".

צימרמן ממשיכה בכל יום מבית המלאכה הקטן שלה לייצא בגדים לחו"ל. המטרה שלה היא להרים את המותג בישראל, להחדיר אותו בשוק. "אומרות לי בנות בחדר הכושר שהבד הזה כל כך מחטב, שזה עושה להן טוב להסתכל על עצמן במראה. אני שמחה לשמוע את זה. זה מניע אותי לעוד יום של עבודה. גם חזרתי להתאמן בחדר כושר 3 פעמים בשבוע, אני רצה 75 ק"מ בהליכון. על זוגיות אני כמובן לא חושבת, איך אפשר, למרות שתמיד הייתי אדם חברותי. מה שכן, אני שמחה שלא איבדתי את האמון באנשים".

איזה מסר יש לך לנשים שחוו אלימות?

"אני לא מספיק פתוחה לשבת עם נשים ולהרצות, אולי זה גם יגיע. אבל הייתי מעבירה מסר 'אפשר הכל אם רק רוצים. לא לברוח מהמציאות'. אני לא חיפשתי שירחמו עליי. רק לא זה, כי אני מחפשת את החוזק באנשים ולא את החמלה. אני מוכיחה לעצמי כל יום מחדש שאני שורדת. נלחמתי מספיק. אני בהחלט גיבורה".

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות