החודש הושק "קנאטיב", קואופרטיב של מטופלי קנאביס שהציב לעצמו למטרה לאגד את מטופלי הקנאביס בארץ ולתמוך בהם במגוון דרכים. בין החברים בקואופרטיב האמנית והמעצבת אורי לאה קליפר מזכרון יעקב שהקואופרטיב והפעילות בו הפכו לחלק מרכזי בחייה. "זה מרגש אותי כיום יותר מהאמנות, יותר מכל דבר אחר, לעזור לאנשים שצריכים את זה".
קליפר (25), נשואה שנה ועצמאית יותר משנה התבשרה כשהייתה חיילת שהיא חולה בקרוהן, דלקת כרונית של מערכת העיכול. בחודשים האחרונים, מספרת קליפר, המחלה נמצאת בנסיגה וכמעט שלא מציקה לה, אבל כדי להגיע למקום הזה היא עברה דרך לא קלה ולכן לקחה על עצמה לעזור לחולים אחרים.
"ישראל היא שיאנית עולם בשיעור מקרי הקרוהן", היא אומרת, "בנוסף לעובדה שהמחלה 'יושבת' על גן אשכנזי, היא נוטה להתפרץ במצבי לחץ נפשי. בדרך כלל היא מתפרצת בין גיל 20 ל-30, ובישראל יש מקרים רבים סביב גיל 20, בזמן השירות הצבאי".
כך בדיוק קרה לה. "כמש"קית של נערי רפול בחיל חינוך, הייתי אחראית על כ-200 חיילים", היא מספרת, "התפקיד עצמו היה לחוץ וגם סבלתי לחץ מלמעלה, ולא התאפשר לי לבצע את התפקיד כראוי. בנוסף ללחץ הנפשי, במצבי לחץ אנשים גם לא אוכלים בריא. התסמינים שהופיעו אצלי היו שהתחלתי להקיא ורצתי הרבה לשירותים. עשיתי בדיקות ואובחנתי כחולת קרוהן. יום לאחר מכן שחררו אותי מהצבא. הצבא לא מוכן לקחת אחריות על המקרים האלה".
עוד לפני שאובחנה רשמית היא החלה ליטול תרופות כימיות אינטנסיביות, והמגמה נמשכה גם אחרי השחרור מהצבא. "הרופאה בקופת חולים נתנה לי סטרואידים שרק החמירו את הסימפטומים והוסיפו התקפי חרדה, הזעה, רעד והשמנה – עליתי 20 ק"ג. הרופאה הייתה עושה עלי ניסויים: 'קחי את התרופה הזאת שלושה ימים, את התרופה ההיא שלושה ימים ואת התרופה השלישית שלושה ימים, ותגידי לי איך את מרגישה'. כך היה במשך שנה וחצי, שבמהלכן עבדתי קצת והתחלתי לימודי אדריכלות וחינוך. הרגשתי שאני לא מתפקדת במהלך התואר ובגלל המחלה והטיפולים נכשלתי בשנה א'".
"הרופאים לא מיידעים"
לקליפר יש לא מעט ביקורת על הגישה של הרפואה הקונבנציונלית בנוגע לטיפול במחלת קרוהן. "חולים רבים מקבלים תרופות כימיות שדומות לכימותרפיה ומזריקים אותן פעם בשבועיים. אלו תרופות שגורמות להקאות ומחלישות את הגוף. יש מחקרים שמראים שהן מסרטנות ומקצרות את החיים. הטיפולים האלה ממכרים והגוף מפתח עמידות, עד שהחולים מגיעים לניתוח או שעוברים לתרופות ניסיוניות. למרות שגם ברפואה הקונבנציונלית מודעים לכך שיש במחלה הזו קשר בין גוף לנפש, ולמרות הממצאים שמראים שטיפולים אלטרנטיביים כמו דיקור ותזונה מתאימה עוזרים, ובגלל הקשר לנפש גם טיפול פסיכולוגי יכול לעזור הרבה פעמים – רופאים בדרך כלל לא מפנים לאפשרויות האלה וגם לא מיידעים את החולים עליהן".
על פי מחקרים, אפשרות נוספת להקל את תסמיני הקרוהן ואף לרפאה חלקית, היא שימוש בקנאביס (ראו מסגרת). לפני שלוש וחצי שנים, אחרי שנה וחצי של סבל, פנתה קליפר לרופאה וביקשה מרשם לקנאביס. "שמעתי על האפשרות של טיפול בקרוהן בקנאביס, לפני כן לא עישנתי. כשביקשתי מהרופאה היא התחילה לצרוח עליי. היא אמרה שהקנאביס כנראה ישפיע עליי לטובה, אבל טענה שאז אהיה מסטולית מכדי לזכור ללכת לרופא לבדיקות. היא גם השפילה אותי, גם הודתה שזה עוזר וגם הפגינה בורות. יצאתי ממנה בוכה ומאז לא חזרתי לשם. הבנתי שאני צריכה להשיג לעצמי רישיון לקנאביס בדרך עצמאית".
קליפר פנתה למגזין "קנאביס", מגזין אינטרנטי שמנהל יו"ר עלה ירוק, אורן ליבוביץ'. "שאלתי במגזין איך מוציאים אישור לקנאביס רפואי למחלת קרוהן, והופניתי לשלומי סנדק, שהקים ביחד עם אורי גלזר את כל ענף הקנאביס הרפואי בארץ. הוא הפנה אותי לרופא שתומך בעניין והסביר לי אילו בדיקות אני צריכה לעשות. הרופא שלח המלצה למשרד הבריאות וקיבלתי אישור".
משלב זה, מעידה קליפר, היא החלה דרך הדרגתית של מהפך בריאותי. "עזבתי את הרופאה וגם הפסקתי לקחת את התרופות. עד אז לקחתי 15 כדורים ביום, בנוסף לגלולות למניעת הריון שאינן מומלצות לחולי קרוהן אך הרופאים לא מציינים את זה בפני המטופלות. הפסקתי הכל והתחלתי עם הקנאביס. כחלק מהפרוצדורה, שלחו אליי הביתה מדריך שהראה לי איך לצרוך את החומר, וגיליתי שיש המון בורות בתחום. הוא הביא לי זן אחד ואמר: 'מזה מתחילים'. בדיעבד הסתבר לי שיש זנים אחרים שיותר מתאימים לחולי קרוהן, אבל הוא לא ידע עליהם. הוא גם לא ידע להסביר לי על התסמינים, וגם לא ידע את מה שלמדתי בעצמי ממחקרים, שהקנאביס לא רק מקל על הסימפטומים של המחלה אלא גם פועל לריפוי שלה: מקטין מדדי דלקות ומעלים מוקדים שלהן, מחזק את דופן המעי, ויש חולים שבזכות הקנאביס הגיעו לרמיסיה מוחלטת של המחלה, שנמצאת אצלם במצב רדום לגמרי במשך שנים".
קליפר השתמשה בקנאביס ובהמשך הוסיפה דיקור ושינויי תזונה – הימנעות ממזון מעובד ומגלוטן. כך, לדבריה, הגיעה למצב הרמיסיה בו היא נמצאת בחודשים האחרונים. "אני צריכה לצרוך אותו בעישון או באידוי חמש-שש פעמים ביום. ככל שהזמן עבר, ראיתי שתסמיני המחלה הולכים ופוחתים ושאני יכולה לשלוט בה. כשהתחלתי בטיפול הייתי במצב נפשי לא טוב ונטלתי כדורים נגד חרדה. הקנאביס, בנוסף לזה שהקל את הסימפטומים של הקרוהן, גם הרגיע לי את הנפש והפסיק משמעותית כאבי ראש כרוניים שמהם סבלתי. התקפי החרדה פסקו כליל. הפכתי יותר בריאה ויותר רגועה. אחרי שנתיים שבהן קיבלתי את הקנאביס דרך חברה מסוימת, עברתי לחברה שמציעה קנאביס שלא ממסטל עשיר ב-THC. אני לא רוצה להתמסטל, אני רוצה לרפא את הקרוהן, ולשמחתי מצאתי חברה שמספקת את זה".
"תרופה ולכל דבר"
משפחתה של קליפר התנגדה לשימוש בקנאביס, אך כשראו את השיפור במצבה החלו לתמוך בנושא. קליפר, שבינתיים נישאה ושיקמה את חייה, הרגישה צורך לעזור גם לאחרים. "אני מעצבת ואמנית ויודעת לכתוב, וראיתי שיש המון בורות בתחום. החלטתי להעביר את הידע שלי לאחרים ולעודד אותם לדבר על הנושא ולפעול. ניתבתי את כל האמנות, העיצוב והכתיבה שלי לקידום קנאביס רפואי ואג'נדות נוספות שאני תומכת בהן – זכויות הקהילה הגאה, זכויות בעלי חיים ועוד. בקרוב אוציא קולקציה של ספלים עם תחתיות שעיצבתי ועליהם כתוב 'קנאביס זה מיינסטרים', וכוסות שכתוב עליהן 'גאווה באה בשלל צבעי הקשת'. אני מעצבת גם תכשיטים שמבטאים את האג'נדות שחשובות לי, וכותבת פוסטים בבלוג שלי. קרוהן היא מחלה 'שקופה', כי לא רואים אותה על האדם. פוסט שכתבתי על מחלות 'שקופות' הגיע ל-20 אלף צפיות וזה מאוד ריגש אותי".
כיום היא גם פעילה בקואופרטיב החדש, בו פעילים אורן ליבוביץ', שלומי סנדק, אורי גלזר, אלון גל, ניצב בדימוס אריה עמית, עו"ד יפעת סולל ועוד רבים וטובים. "זה קואופרטיב דמוקרטי שהוקם עבורנו ולמעננו, ללא מטרת רווח. יש לנו לוביסטית בכנסת, עורכי דין, אנשים מתחום הפארמה ועוד. אנחנו שואפים למסד ולמקצע את התחום. כיום אין עליו בקרת איכות והמגדלים שולטים בשוק, במקום שאנחנו, הצרכנים, נשלוט בו. מחירי הטיפול גבוהים: כיום עולה לי 370 שקלים בחודש ועוד 100 שקלים עבור השינוע הביתה, וזה עתיד לעלות הרבה יותר אחרי רפורמת בתי המרקחת הצפויה. הקואופרטיב פועל כקבוצת רכישה, חותם הסכמים עם מגדלים ויוזיל את המחיר בכ-20 אחוז. כיום אנחנו מתקרבים ל-3000 חברים, אך במדינה יש כ-30 אלף מטופלי קנאביס, ואנחנו רוצים לעזור לעוד אנשים הזקוקים לכך להשיג רישיונות. מתוך עשרה מטופלים שיפעלו ברחבי הארץ, אני אחראית על אזור זכרון יעקב והסביבה. נעזור לאנשים להוציא רישיונות ולחדש אותם ונעזור גם בשינוע. בעזרת היכרותי האישית עם התחום והדרכה שעברתי, אתרום מניסיוני. הכנת תיק וליווי לקראת קבלת הרישיון תוזיל גם את העלויות של התהליך. קנאביס לא נחשב במשרד הבריאות כתרופה, מתייחסים אליו כאל 'קו אחרון', ובקואופרטיב אנו פועלים לשנות את מעמדו לתרופה. זה חשוב, כי גם אם תהיה בארץ לגליזציה כללית של קנאביס, המטופלים עדיין יהיו זקוקים להתייחסות לזה כתרופה. אני מאמינה שבעתיד זה יינתן בקפסולות או בשמן, לא בעישון, וכך יהיה אפשר לשלוט בדיוק במינון. ככל שהזמן עובר כך אני מבינה כמה חשוב לעורר את המודעות לקנאביס הרפואי, ולכן אני מוכנה להיחשף ולספר את הסיפור שלי".
