מאז מלחמת יום הכיפורים, נשבעתי לעצמי שבכל שנה מחדש אחזור לגיבורים של אותה מלחמה. כל פעם בגזרה אחרת, סיפור אחר, גיבורים אחרים, אבל אותה מלחמה. חלק מאותם גיבורים כבר לא איתנו. חלקם פגועים וחלקם ממשיכים את חייהם.
השנה בחרתי להתרכז בסיפור המלחמה הבלתי ייאמן של נהג טנק, שהחל את הקרבות בסיני ובהמשך נקראה יחידתו לעלות לרמת הגולן. נהג טנק שלימים הפך לאלוף בצה"ל והיום הוא חבר כנסת מטעם המחנה הציוני. מדובר בתושב הגליל, במושב יודפת פ אחד היישובים הראשונים בגוש שגב, ח"כ האלוף במיל אייל בן-ראובן.
המלחמה מתחילה
מלחמת יום הכיפורים שפרצה בהפתעה, תפסה את החניך אייל בן ראובן בקורס מפקדי טנקים. ב~5.10.73 בדרך ליציאה הביתה עוצר את החניכים מיכאל עזר, סגן מפקד הפלוגה, ומודיע שאין יציאות בשל כוננות גבוהה. בן ראובן: "בלילה לקחו אותנו לחצרים בהרקולסים, שהורידו אותנו לסיני. נחתנו ברפידים ומשם נסענו לביר תמדה, לגדוד 77 שלא היה שם כבר (הגדוד של אביגדור קהלני). הם עלו לרמת הגולן, ללא הטנקים, ואנחנו קיבלנו טנקים פתוחים והיינו צריכים להתחיל לזווד ולחמש. זה מה שעשינו כל הלילה".
יוצאים מהבסיס
גם 43 שנים אחרי, בן ראובן זוכר את האירועים כאילו הם קרו אתמול. "בבוקר אנחנו יוצאים עם הטנקים מהבסיס לפריסה בשטח תחת רשות הסוואה. בשעה 14:00 אני בשמירה באיזה פיסטין, ליד בסיס של חיל האוויר, פתאום אני רואה מטוסים שמפציצים את הבסיס. מה שעבר לי בראש תחילה, היה שחיל האוויר השתגע, מפציץ את הבסיסים של עצמו".
למחרת עולים על טנק יוסי עובידא המפקד, ידין טננבאום התותחן, אימיק לוי טען קשר ובן ראובן הנהג. הם מתחילים לנוע בשיירה לכיוון התעלה על השרשראות. בסביבות השעה 18.00 מתחילים לשמוע ארטילריה, או כהגדרתו: "בומבות מכל הכיוונים". זאת גם הפעם הראשונה שהוא מבין שהם בעצם מצויים במלחמה, והכל בזכות הטרנזיסטור שהיה לידו, אז הם שומעים שהאזרחים נקראים לצבוע את פנסי המכוניות.
כאן הצוות שומע את המ"פ ארז בנימין בקשר, שאומר להם: "תילחמו כמו גברים". בן ראובן ממשיך לתאר: "היינו אמורים לחבור למוצב מפרקת שהיה מכותר, לנסות להגיע למוצב הזה. רשת הקשר בשלב זה הייתה מטורפת, מעורבבת עם המצרים. אני הנהג שומע ברשתות. בשלב מסוים עולים לעמדה לכיוון התעלה, המת"ק יוסי אומר סע אחורה ואז הטנק נתקע. פורס זחלת, אנחנו מנסים להתעסק עם זה, לראות מה עושים. מגיע טנק שמנסה לגרור אותנו, אבל זה לא הלך. המחשבה לנטוש את הטנק לא עולה. אנחנו קרובים לסוללת עפר ואז עובידא נותן הוראה לצודד את הטנק. הוא מצודד ואז הוא מזהה טנק מצרי. יורים, אחר כך עוד פעם צידוד ואז זה עוד טנק מצרי אותו גם מצליחים להוריד".
ואיך התחושה?
"אין תחושות. פועלים. רגע לאחר מכן המג"ד אמיר יופה אומר בקשר 'תחזיקו מעמד', וזה בדיוק הרגע שפתאום אני מרגיש שאנחנו חוטפים מטנק מצרי. הטנק שלנו בוער, אני מנסה לפתוח את המדף ולא מצליח, מסתכל אחורה, לא רואה את המפקד. אני מתחיל לאבד אוויר, מנסה לחשוב מה אני עושה. מצאתי מפתח שוודי, נתתי מכה חזקה והצלחתי לפתוח את מדף הנהג. אני יוצא ואז אני נופל על אימיק. לוקח אותו איתי, מגיע לאיזו סוללת עפר, אני שוכב איתו שם.
"בשלב הזה הוא בהכרה מעורפלת. בדיוק ברגע הזה, ממש לידינו עובר טנק מצרי שלא רואה אותנו. במרחק לא גדול אני שומע צעקות של חי"ר מצרי. אחרי הטנק המצרי עובר טנק ישראלי, אני מהסס אם לקום כי הטנק הישראלי היה יורה בי, מאחר שהוא לא יכול היה לדעת שאני לא מצרי. עובר עוד טנק מצרי ואחריו מגיע טנק שלנו. אני מבקש מהם לפנות הפצוע ואז הוא אומר שיש הנחיה של יופה שלא מפנים פצועים. אני נשאר עם אימיק, מעלה אותו לטנק, משכיב אותו ונעמד בצריח. עד לרגע זה אני לא יודע מה קרה למפקד הטנק ולטען קשר. הגעתי לטנק בחושך, בדקתי, ואז הבנתי שהם הרוגים".
בהמשך הטנק הישראלי חוזר, ומעלה את אימיק הפצוע ואת בן ראובן. יחד הם משלימים 25 פצועים על טנק אחד. לאחר פינוי הפצועים, החיילים מועלים על אוטובוסים ונלקחים לבסיס ג'וליס. לג'וליס הם מגיעים, לוחמים עייפים, בסרבלים מלוכלכים, חצי שרופים~טבולים בדם, שם הם ממתינים לטנקים שעדיין נמצאים בסדנא. בשלב זה אלו המפקדים לעתי,ד מלאי מוטיבציה, למרות הברדק השורר.
אי הסדר שאפיין את המלחמה כולה, היה גם שם. בעודם מנסים ליצור קשר עם הבית, בדיוק אז מגיחים טנקים מהסדנא, מה שגרם להם לתופעת "תפוס כפי יכולתך". גם בן ראובן רץ, לוקח טנק, שם הוא מוצא את אמציה המת"ק ומשם לשדה הקרב בחזרה. התחנה החדשה: רמת הגולן.
הקרבות ברמת הגולן
בן ראובן לא עוצר: "ביום חמישי בבוקר הפכנו לכוח שמוביל את הפריצה בצפון רמת הגולן כיוון מזרעת בית ג'אן. הגדוד מוביל את הפריצה, גדוד שלימים הופך להיות גדוד 71 של חטיבה 7. הקרב במזרעת בית ג'אן קשה. עד היום ניטשים ויכוחים אודותיו. בכניסה פנימה מגיעים לצומת, אני מבין שיש שם טנק סורי שעומד בצומת וכל מי שמגיע חוטף. אמציה קשתי אומר 'הצומת הזה בעיה אבל צריך להיכנס'. אני נותן גז ונכנס. פתאום אני מרגיש שנופל עלי הר, איכשהו נחלצנו וחזרנו לאחור".
ימי המלחמה הבאים הם רק התקפה, לקראת השבוע האחרון. הגדוד מוזעק לתל חארק, שם פועלת דיוויזיה עיראקית. "אנחנו מגיעים לשם ואז אני שומע בקשר את אמציה צועק: "אייל, טיל". הטיל פגע בטנק, אבל הספקתי לסגת לפני כן והטנק נפגע אבל המשיך".
האם מלחמת יום הכיפורים הייתה גורם מכריע בהחלטתך להמשיך במסלול צבאי?
"מלחמת יום כיפור הייתה גורם מכריע עבורי. אלמלא המלחמה לא הייתי נשאר בצבא. כשהמלחמה נגמרה, לא חשבתי על צבא, חשבתי איך אני יודע למנוע מלחמות. אז התחילה להתבשל אצלי הפילוסופיה"תעשה כל מה שאפשר כדי למנוע מלחמה. אבל כשיש מלחמה -חייבים לנצח בה".
אם לא היית איש צבא, מה היית?
"קרוב לוודאי שהייתי עוסק במוזיקה, המוזיקה הייתה אצלי שם תמיד".
