fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

"אלוהים ישמור כמה שאתה דומה לאבא. אין ספק – אתה אח שלנו"

סיפורו של ישראל פאר, בן לניצולת שואה שגדל בנתניה, יכול בקלות להפוך לסרט הוליוודי שובר קופות. לפני ארבע שנים, אחרי 45 שנות חיפוש, הוא איתר את אביו הביולוגי, שכל השנים התגורר בסמיכות אליו. האב כבר לא בין החיים, אבל פאר מצא ארבע אחיות וזכה בחיים חדשים. "אמא ראתה בי זיכרון לשואה, נטרה לי ולא אהבה אותי, והיום אני זוכה להמון אהבה"
החלום התגשם. ישראל והאב בנימין מסינג
החלום התגשם. ישראל והאב בנימין מסינג

הסרט "אבא כל החיים בלעדיך" שהוקרן ביום השואה האחרון מספר על הדרך הארוכה שעשה ישראל פאר, תושב נתניה לשעבר, כדי לאתר את אביו הביולוגי. זהו סיפור מרתק על אב ובן שגרו בשכנות בנתניה ולא ידעו האחד על קיומו של השני, על ילד יחיד לא אהוב ומוכה שזכה באהבתן של ארבע אחיות.

החלום התגשם. ישראל והאב בנימין מסינג
החלום התגשם. ישראל והאב בנימין מסינג

פאר (70), נשוי ואב לשלושה, בעל חברת הייטק ומנהל התוכנית הלאומית לניטור פרפרים בישראל, נולד במחנה מעצר בקפריסין. אמו, בת שבע, ניצולת שואה, עלתה לארץ באוניית המעפילים "מולדת" לאחר שנגררה כל חודשי הריונה דרך מחנות העקורים מאוסטריה לאיטליה. האונייה נתפסה על ידי הבריטים והעולים לא הורשו להיכנס לשערי הארץ. בארץ עברו פאר ואמו ממקום למקום, ובהמשך נישאה האם וילדה ילד נוסף. רק לפני ארבע שנים הצליח ישראל לאתר את אביו, לאחר 45 שנות חיפוש.

"אמי שרדה מחנה ריכוז. בגיל 19 היא הכירה גבר במחנה העקורים, ועד שהבינה שהיא בהריון, נעלם הגבר מחייה והיא היטלטלה תשעה חודשים בדרכים באירופה עד שעלתה לארץ. אמי ראתה בי זיכרון מקולל של השואה, ולעולם לא סלחה לי על נסיבות היוולדי. היא לא אהבה אותי, מצבה הנפשי היה קשה ועצביה התערערו לאחר מה שעבר עליה בשואה. היא עלתה לארץ בשנת 1948, עם שקית ביד ותינוק מאמלל בחיקה, והגיעה לבית העולות ברעננה. לאחר שנה נישאה ליצחק פרלה, שלושתנו עברנו לגור ביפו ובהמשך נולד להם ילד משותף. אני נשלחתי ללמוד במיסיון צרפתי וברחתי משם אחרי שנזירה היכתה אותי. כשהייתי בן שבע הגענו לקיבוץ רמת דוד ושם גדלתי עד כיתה ח'. אלה היו השנים המשמעותיות ביותר בחיי. אמא הפנתה כלפיי את כל מרירותה ועצביה, היכתה אותי, אבל יותר מהכל העלבון גבר על הכאב ולמדתי לסבול מתוך סלחנות".

בגיל 12 החלו הילדים בקיבוץ ללעוג לפאר שיש לו אבא חורג, וכשהחל להתנהג באלימות כלפי הילדים נאלצו הוריו לחשוף את האמת והציגו בפניו את תעודת הלידה שלו בה נכתב שמו של אביו הביולוגי – בנימין מסינג.

הגילוי כי האב שמגדל אותו אינו אביו הביולוגי לא היה פשוט עבור פאר ולמרות זאת נפשו לא נפגעה. "אני מייחס את זה לעובדה שגדלתי בקיבוץ בתקופה של לינה משותפת עם מעט מגע עם ההורים. החיים בקיבוץ בחברת הילדים מגובשת וחסרת סלחנות לחולשות, הם תקופה מחשלת ומעצבת. זה היה קרש ההצלה שלי מאמא. למדתי להסתדר, ללא כל תמיכה מהבית, להשתלב וגם לרכוש חברים ולזכות באהדה. בגיל צעיר בקיבוץ אתה מקבל משימות ואחריות ונמדד לפי היכולות שלך בחברה. הכל  תלוי בך. מחנכים אותך להיות עצמאי. בגיל 14, כשהגעתי לבית הספר בשיכון ותיקים בנתניה נתקלתי לראשונה בבני גילי שהיו שונים ממני מרחק שנת דור מבחינת בגרות, ניסיון ורמת אחריות".

איזה ילד היית?

"היו בי שני עולמות: בבית הייתי הילד שתמיד אשם, מוכה, מקופח ומופלה מול אחיו. בחוץ הייתי שמח, אקטיבי מאוד ואהוב. בנתניה רקדתי בלהקה של אהוד בן דוד והייתי אלוף בהתעמלות מכשירים באורט, אבל אמא עשתה הכל כדי להקשות עליי – כל מה שגרם לי הנאה נראה סבל בשבילה".

כשעמד פאר לשאת את רעייתו נעמי גלוזמן מנתניה נשאל ברבנות מי אביו. "בגלל סיפור החיים שלי, ברבנות חשדו שאני ממזר. אמא הצהירה שהיא ומסינג נישאו במחנה העקורים. בינתיים אמא התגרשה, אני נישאתי לנעמי,  עברנו לגור בכרמיאל ומיד אחרי שהשתחררתי מקבע בשנת 1970 התחלתי לחפש את מסינג".

45 שנה חיפשת. למה זה לקח לך כל הרבה זמן?

"בכל פעם הייתי מחפש ועוזב כי היו לי היסוסים רבים. לא היה לי מספיק מידע מלבד שמו, ובשנים הללו לא היה אינטרנט. לא היו כלי חיפוש כמו שיש כיום. חיפשתי בספרי טלפונים את השם מסינג וצלצלתי לאנשים רבים בתקווה למצוא אפילו בני משפחה שיודעים עליו. התקשרתי גם לעשרות אנשים באירופה ובארה"ב, ולא הגעתי למשהו קונקרטי".

למה היססת?

"כשצלצלתי ושאלתי אנשים על בנימין מסינג לא הכרזתי שאני מחפש את אבי.  אמרתי שאני מחפש את בנימין מסינג שאמי הכירה כשהייתה במחנה העקורים באוסטריה. זה לא הביא לתוצאות ואני לא הייתי מספיק נחוש. גם לא הייתי בטוח אם מסינג הוא שם יהודי".

נקודת המפנה הייתה לפני ארבע שנים. "כשהתגבר בי שוב הדחף למצוא אותו, יצרתי קשר עם אדם שהסביר לי שהצטבר המון מידע באינטרנט ונתן לי טיפים. הבנתי שחסר לי מידע בסיסי על אבא שלי כי כל השנים נמנעתי מלשאול עליו את אמא. מיהרתי לאמא ושאלתי אותה מה שם מחנה העקורים שבו נפגשו ואיפה אבי נולד. היא כבר הייתה די דמנטית, מפוזרת, לא כרונולוגית, אבל אמרה את שם המחנה – וכשיט באוסטריה וציינה שאבא נולד בוורשה. על הקורות של אמא שלי בשואה ידעתי בעיקר מסיפורים של אחרים, למשל שהיא שרדה את צעדת המוות".

במהלך אותו חיפוש הגיע פאר לגניאולוג מומחה (חוקר שורשי משפחה). "הוא אמר שיש הרבה מאוד מידע באתרי אינטרנט שעוסקים ברשימות ניצולים ושורשי משפחות יהודיות. בחיפושים שם הבנתי מהו המידע שחסר לי. התחלתי לחקור ברשימות של כל מחנות העקורים באוסטריה מתקופת שארית הפליטה ובדקתי שוב מול עשרות אנשים ששמם בנימין מסינג כדי לגלות מי שהה במחנה עקורים באוסטריה בשנת 1946 ואיפה הוא נולד. ניסיתי להצליב מידע כדי לדעת אם מסינג נרשם באחד המחנות, אבל עדיין לא הגעתי לתוצאות. התחלתי לחפש לפי פרופיל – הנחתי שהוא בערך בן גילה של אמי ומאזור ורשה – ופתאום מצאתי בנימין מסינג שהתאים בדיוק לפרופיל. בנוסף פניתי ליד ושם שמצאו עבורי פתק של סוכנות עזרה לפליטים שבו נרשם שאדם בשם זה ועם פרופיל זהה היגר לארגנטינה כפליט ובשנת 1948 הוא עדיין היה באירופה".

החשיפה הגדולה הגיעה לפני ארבע שנים. פאר גילה כי מסינג עלה לארץ מארגנטינה ב-1974 ולפי הרישומים נפטר בשנת 1999 ונקבר בנתניה. "המידע הזה ריגש אותי במיוחד. גדלתי בנתניה אמרתי לעצמי שאם זה האיש, לא מן הנמנע שעברתי לידו ברחוב. התקשרתי לחברה קדישא בנתניה והם נתנו לי טלפון של אישה בשם פליסיה אברמוביץ' לבית מסינג. התקשרתי אליה ולא ידעתי אם היא האלמנה או הבת. צלצלתי המון פעמים ולא היה מענה, ושוב עלה בי ייאוש. בינתיים הלכתי לבית הקברות בנתניה לאזכרה של חמותי, ובהזדמנות זו מצאתי את הקבר של בנימין מסינג. על המצבה היו פרטים וצילמתי אותה. באותו יום צלצלתי שוב לפליסיה והיא ענתה וסיפרה שהיא הבת שלו".

בטח רצית לפגוש אותה.

"לא בשלב הזה. בשיחה טלפונית בערב ראש השנה 2013 חקרתי אותה אם אבא שלה היה בשנת 1946 באירופה. היא סיפרה שהוא הסתתר בבורות ביערות שלוש שנים ושאחרי המלחמה עבר דרך מחנות העקורים לחפש בני משפחה ניצולים. לא סיפרתי לה עדיין מה אני מחפש. רציתי להיות בטוח שהוא אכן היה באוסטריה בשנת 1946. עבורי זו הייתה שאלת מפתח וחיפשתי הוכחה לכך. אחרי עוד מספר חודשים של היסוס ולאחר שעדיין לא מצאתי הוכחה, אשתי, נעמי, האיצה בי להיפגש עם פליסיה. היא אמרה: 'או שהיא תגרש אותך מהבית או שתכניס אותך כי אולי אתה דומה לאבא שלה'".

"אחיותיי העריצו אביהן, והן אוהבות אותי מאותה סיבה". לידיה לאופר, פרלה בן סימון, ישראל פאר, מירי בנק ופליסיה אברמוביץ'
"אחיותיי העריצו אביהן, והן אוהבות אותי מאותה סיבה". לידיה לאופר, פרלה בן סימון, ישראל פאר, מירי בנק ופליסיה אברמוביץ'

בדיקת די.אן.איי

באחד הימים פאר צילצל לפליסיה וביקש להיפגש. היא דחתה אותו בנימוק שהיא עייפה, אבל הוא החליט לא לוותר הפעם. "דפקתי על הדלת שלה ללא הודעה מראש. התחננתי לדבר איתה חמש דקות. בעוד אני יושב אצלה ומנסה להסביר לה שאני מחפש את אבא שלי, היא החלה לרעוד ואמרה לי פתאום: 'כמה שאתם דומים'. היא נגעה בקצה האף שלי ואמרה: 'לאבא היה בדיוק כתם כזה באותו מקום' והראתה לי תמונה שלו. הייתי המום מהתגובה שלה. שאלתי אותה אם היא מוכנה לעשות בדיקת די.אן.איי, היא הסכימה והזמנתי בדיקה באנגליה".

ההפתעה הגיע רגע אחרי כשפליסיה סיפרה שיש לה שלוש אחיות – לידיה לאופר, פרלה בן סימון ועו"ד מירי בנק.  למחרת התקשרה האחות מירי וביקשה שפאר יסביר לה מי הוא. "עשיתי סלפי משני הכיוונים ושלחתי לה. תוך שתי דקות היא כתבה לי: 'אלוהים ישמור כמה שאתה דומה לאבא. אין ספק – אתה אח שלנו".

עוד לפני ביצוע הבדיקה נפגשו שלוש מהאחיות עם פאר. "אחת מהן, פרלה, מייד פרצה בבכי. התיישבה על הרצפה ואמרה: 'אני רואה את אבא'. בעלה של פרלה אמר: 'אני מרגיש שאני רואה פה את חמי. אתה מזכיר את האבא, לא רק ממש אותם פנים, אלא גם בשפת הגוף שלך'. פרלה הייתה המומה. למרות שכולם כבר היו בטוחים שאנחנו אחים אמרתי לעצמי שבלי תוצאות הבדיקה אין חגיגות".

כעבור עשרה ימים הגיעו תוצאות בדיקת הדי.אן.איי של פליסיה ופאר שגילו 98.9 אחוזי התאמה גנטית. "ליתר ביטחון התקשרתי לחברה באנגליה לשאול על המשמעות והתשובה הייתה שזו זהות מוחלטת".

ישראל ושלוש אחיותיו על קברו של האב. קדיש יתום ראשון. צילום עצמי

הייתה סיבה למסיבה.

"באופן ספונטני עשינו מסיבת היכרות עם כל המשפחה בביתנו בחיפה. זה היה אירוע גדול. למחרת פרלה שלחה לי מסמך שבו אבא כתב לשלטונות בארגנטינה את הרקע האישי שלו. הוא סיפר שאחרי המלחמה הוא חזר לעיר שלו ליד ורשה והפולנים סקלו אותו באבנים. הוא עזב את פולין בינואר 46' ועבר דרך מספר מחנות בצ'כיה באוסטריה, איטליה וצרפת. שם שהה תקופה מסוימת ועלה לאונייה לארגנטינה".

ואיך מסיימים סצנה כזאת?

"לקחתי את אחיותיי, עלינו ביחד לקבר ואמרתי 'קדיש' על אבא שלי. מאז אנחנו משפחה לכל דבר. בכל יום שישי אני מתקשר לארבע אחיותיי המקסימות, אנחנו נפגשים המון, חוגגים חגים ביחד".

מה קרה לילד היחיד הדחוי והלא אהוב?

"המהפך הוא אדיר. פתאום אני מוקף בבני משפחה שאוהבים אותי. זה שאני דומה לאבא שלי מאוד מרגש אותם. אפילו מידת הנעליים שלי זהה לזו של אבי. יש לנו ניואנסים גופניים דומים והאחיות שלי כל הזמן מתלחשות כמה אני דומה לו. גם הנכדים של אבא, הילדים של אחיותיי, מתפעלים מהדמיון, וכולם אומרים שאפשר היה לוותר על הבדיקה הגנטית".

ואיך אתה מרגיש עם כל התקופה הזאת שחיית בנתניה בזמן שאביך חי כאן ואולי בשכנות אליך?

"אנחנו גרנו ברחוב עולי הגרדום בשיכון סלע ואבא גר ברחוב ויצמן פינת הרצל. עברתי ליד ביתו מאות פעמים ואולי אפילו עברתי לידו ברחוב. זה פספוס גדול. לא חיפשתי מתחת לפנס. לו רק הייתי פותח דפי זהב של נתניה".

זה מציק לך היום?

"כן זו החמצה אדירה וזה מציק לי מאוד. האחיות שלי מספרות לי שאבא תמיד בכה שאין לו בן. לו הוא היה זוכה להכיר אותי, זה היה בשבילו משהו גדול ועצום. זכיתי במשפחה אוהבת. אחיותיי העריצו אביהן, והן אוהבות אותי מאותה סיבה. זה עושה לי כבוד וגם מטיל עלי אחריות. מילד שאמא ראתה בי זיכרון לשואה, נטרה לי, לא אהבה אותי ואף התעלמה מקיומי בצוואה שלה, אני זוכה היום להמון אהבה".

בקרוב יילך פאר למשרד הפנים ויוסיף השם מסינג לשמו בתעודת זהות: "מסתבר שאבי החורג בכלל לא טרח אפילו לאמץ אותי".

"אח תומך ועוטף". מירי בנק
"אח תומך ועוטף". מירי בנק

 

כמו אח בהזמנה

האחות עו"ד מירי בנק: "אחותי פליסיה סיפרה שישראל חושב שאנחנו אחים. מיד הזמנתי אותם לביתי, וכשישראל הגיע פרצתי בבכי. ראיתי את פניו של אבא שלי, הדמיון ביניהם הוא עצום. ילדיי, דניאל ובן, התרגשו מאוד והיו שותפים לכל המסע. הם גאים בדוד ישראל ושמחים בשבילו שהוא מצא אותנו. ישראל הכניס שמחה למשפחה. כל חיי חשבתי לעצמי איך היה לו היה לי אח וכמה אבא חלם לבן אחד ויחיד, ופתאום ללא כל הקדמה הוא הופיע אח כמו בהזמנה. בזכות ישראל הבנתי מהי הגשמת שאיפות. יש לי אח חזק, חכם, בעל אישיות כובשת, דומיננטי ומיוחד שאינו חושש להביע את דעתו וחותר לאיחוד ואהבה משפחתית. הוא איש עם לב גדול ואוהב, בעל מודעות עצמית גבוהה וראיית האחר – ועל כך אני גאה בו. מההתחלה נוצר בינינו קשר מיוחד. אנו משוחחים בגילוי לב, השיחות מעניינות, מצחיקות וחכמות".

מה זה עשה למשפחה שלכם?

"חלומו של אבי התגשם אחרי מותו. אנחנו ארבע בנות ולא נאמר עליו 'קדיש' עד שישראל הופיע. זכינו לאח תומך ועוטף שהחזיר לנו את הביטחון והכוח שאבד לנו עם פטירת אבינו. ישראל דואג ושומר עלינו כמו אריה חזק. ממש כמו האריה שהביא אותו לעולם הזה – כמו אבא שלנו".

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות