fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

אירה אילטוב: "אף פעם לא הרגשתי אשתו של"

אירה אילטוב: "בזכות המחלה נפתחתי לפייסבוק". (צילום: עצמי)
אירה אילטוב: "בזכות המחלה נפתחתי לפייסבוק". (צילום: עצמי)

עברו לא מעט שנים עד שאנשים זיהו את אירה אילטוב, עובדת מחלקת הקליטה בעיריית נתניה, כאשתו של חבר הכנסת רוברט אילטוב. כיום אין אדם בעיר שלא יודע מי היא, אבל היא לא מרגישה מורמת מעם. "אני רואה בזה עבודה לכל דבר. גם רוברט לא עושה מזה עניין"

ימי האולימפיאדה שהסתיימו לא מכבר עברו בנעימים על אירה אילטוב מנתניה, רעייתו של חבר הכנסת רוברט אילטוב, שבאותם ימים הייתה בחופשת מחלה וקיבלה הזדמנות פז לעקוב מקרוב אחרי ענפי הספורט האהובים עליה, במיוחד התעמלות אמנותית.

אילטוב, 42, אמא לשלושה, מורה לספורט במקצועה, נולדה בבלארוס ובגיל 6 החלה להתאמן בהתעמלות אמנותית. "עד גיל 17 התאמנתי בבית ספר מקצועי להתעמלות אמנותית, הייתי בנבחרת של בלארוס והגעתי לדרגה של מאסטר. אני מתלהבת ממה שאני רואה בתחרויות ונהנית לראות את בנות הנבחרת הישראלית.. מה שבולט הוא שכל הבנות בנבחרת הן בנות ליוצאי ברית המועצות וגם המאמנת שלהן הגיעה משם".

אירה אילטוב: "בזכות המחלה נפתחתי לפייסבוק". (צילום: עצמי)
אירה אילטוב: "בזכות המחלה נפתחתי לפייסבוק". (צילום: עצמי)

איך את מסבירה את זה שאין ילדות ישראליות בנבחרת?

"כל ספורט, בפרט התעמלות אמנותית, דורש כוח רצון, סבלנות ועבודה קשה. בהתעמלות אמנותית נדרשים לפעמים להגיע לקצה גבול היכולת של הגוף. צריך לדעת לסבול כאבים, להכיל אותם ולהמשיך לבוא לאימונים. זו עבודה קשה ובעיקר אצל ילדים קטנים שצריכים תמיכה ועידוד מההורים. נראה לי שאימהות ישראליות אינן מוכנות שהילדים שלהם יסבלו. בארץ רואים בזה חוג, מעין שעשוע וכיף. יוצאי ברית המועצות מבינים שזה ספורט מקצועי הישגי והגישה שלהם היא אחרת. ברור להם שבשביל להגיע לתוצאות טובות ולנצח בתחרויות צריך לעבוד קשה, להתמיד, לא להרים ידיים גם כשקשה. בספורט אין תוצאות בלי עבודה קשה ובדרך גם דמעות רבות. גם אם משקיעים הרבה לא תמיד מנצחים, יש אכזבות ויש כאבים וזה כנראה דורש תפיסה אחרת".

אילטוב, בת יחידה, עלתה לארץ לבד בגיל 22 אחרי שעבדה ברוסיה עם נוער מטעם הסוכנות היהודית. היא חיה בקיבוץ, גרה באילת, בצפת ובאשקלון ולאחר שהתקבלה ללימודי תואר שני בווינגייט עברה לגור בנתניה והתקבלה לעבוד במינהל הקליטה בעיריית נתניה. שם גם הכירה את בעלה לעתיד, רוברט אילטוב, ששימש חבר מועצת עיר בגיל 25 וזה עשר שנים הוא חבר כנסת ברשימת ישראל ביתנו.

העובדה שאת נשואה לחבר כנסת שינתה משהו בחיים שלך?

"מבחינת היחסים עם חברים בסביבתי לא השתנה שום דבר. שנינו מאוד פתוחים ופשוטים כלפי אנשים, ותמיד קיים כבוד ויחס חם בלי שום קשר למעמד. יותר מזה, הרבה שנים אנשים שמכירים רק אותי בכלל לא קישרו בינינו. כבר יותר מעשר שנים שרוברט חבר כנסת ואנשים כבר התרגלו. ברור שיש שינוי בחיים שלנו. זה טבעי בין בני זוג, ובעיקר כשזה קורה עם איש פוליטי ועוד חבר כנסת. מתוקף עבודתו רוברט נעדר מהבית, חצי שבוע הוא מתגורר בירושלים, וגם כשהוא בבית הפגישות והאירועים גוזלים מזמן המשפחה. ברור שאני משלמת מחיר אבל אני עושה את זה בשמחה. אני תומכת מאוד, לקחתי על עצמי את גידול הילדים ואני שמחה שהוא מצליח ומתקדם. מאידך אף פעם לא הרגשתי כאשתו של… יש לי את החברים שלי והקשרים שלי ונשארתי כמו שאני ורק אחר כך אשת חבר כנסת. אני רואה בזה עבודה לכל דבר. גם רוברט לא עושה מזה עניין. הוא עובד בקצב ובשקט שלו. הוא העביר הרבה מאד חוקים חשובים, הקים שדולה בכנסת לקידום תעשיות היי-טק ישראליות, יושב ראש שדולה לקידום היחסים עם העולם הנוצרי שתומך חזק בישראל, יושב ראש סיעת ישראל ביתנו, חבר ועדה למינוי שופטים, חבר ועדת חוץ וביטחון ועוד הרבה נושאים חשובים".

ובכל זאת מה דורש ממך המעמד אשת חבר כנסת?

"זה דורש ממני לצאת לאירועים רבים, קבלות פנים בנציגויות זרות וכדומה – וזה לא פשוט כשיש לך שלושה ילדים, ובהם תינוקת, ואחרי יום עבודה. זה דורש ממך להיות מוכנה וזמינה, את צריכה להספיק להוציא את הילד מהחוג, להתלבש באופן ייצוגי ולהיראות יפה לארגן בייביסיטר ולמחרת להגיע רעננה ומרוכזת לעבודה".

"אני משלמת מחיר אבל עושה את זה בשמחה". עם הבעל ח"כ רוברט אילטוב
"אני משלמת מחיר אבל עושה את זה בשמחה". עם הבעל ח"כ רוברט אילטוב

איך מתייחסים אלייך בעבודה?

"שנים רבות אנשים הכירו אותי כעובדת עירייה. כשנודע להם דרך הפייסבוק שאני אשתו של רוברט, חלקם היו בהלם".

 

לפני שנתיים נולדה לאירה ורוברט בת אחרי שני בנים. השמחה הייתה גדולה והאושר היה רב. אחרי שנה בדיוק, לאחר שאירה החלה לחזור לעצמה לאחר הלידה, הייתה בכושר גופני ובריאותי מצוין, היא גילתה גוש בשד. הבשורה על גידול סרטני היכתה במשפחה. "הרגשתי בשיא היופי והכושר, ופתאום נופל עלייך ענן כבד. שמעתי חברות שמספרות שגם אחרי הטיפולים מרגישים תופעות לוואי, עייפות, דבר שמקשה על החיים לתמיד. כבר אז אמרתי לעצמי שאני לא אתן לדברים האלה לקרות. בהמשך הסתבר שאני נושאת את הגן התורשתי".

מה הרגשת?

"זו הייתה הטראומה הכי גדולה בחיים שלי. כשהודיעו לי שזה סרטן ממאיר חשבתי שאני כבר לא פה. עד הניתוח עברו עלי שבעה חודשים קשים פיזית ונפשית, בהם עברתי טיפולים כימותרפיים קשים מאוד. זו תקופה שכל המערכות בגוף משתבשות והגוף. הנפש מתפוגגת ויש מחשבות רעות. גם אישה אופטימית, ספורטאית באופי וצחקנית גדולה כמוני, נכנסה לדיכאון. חשבתי שאני צועדת ליד החיים ולא חוזרת לחיים האמיתיים".

מתי חל השינוי הגדול?

"אחרי שסיימתי את הטיפולים ועברתי את הניתוח קרה שינוי. החלטתי שאני חוזרת לחיים האמיתיים. הרגשתי פיזית יותר טוב ולקחתי את הצד האופטימי שבי לכיוונים טובים. אני חיה עם זה בשלום. עברתי את כל הטיפולים שצריך ואחרי שלושה חודשים חזרתי לחיים נורמליים. התחלתי באימוני יוגה, חזרתי לרקוד בלט וזה נתן לי דרייב להמשיך. אולי זה האופי של הספורטאית שבי שנתן לי את הכוח לחזור לחיי השגרה ויחד עם זה ליהנות מדברים טובים שמסביבי. אין ספק שהעבר הספורטיבי הטמיע בי את המוטיבציה להצליח ולהגיע להישגים".

אילטוב פעילה מאוד בפייסבוק, משתתפת בהרבה קבוצות ופורומים וכותבת כתבות ופוסטים בקבוצות של דוברי רוסית.

הפייסבוק עשה לך טוב?

"בזכות המחלה נפתחתי לפייסבוק, אני מאוד אוהבת את זה. אני כותבת פוסטים וכתבות ואני כנראה טובה בזה. אני מאוד אוהבת את המדיה הזאת וכבר מתכננת לעשות משהו רציני יותר עם הכלי הזה. בינתיים אני פעילה בהרבה קבוצות של נשים והקמנו מעין מועדון נשים דוברות רוסית, רבות מהן מנתניה. מעבר לחברות בפייסבוק אנחנו נפגשות בבתי קפה, מטיילות ביחד, ויש לי תוכניות למנף את זה לסדנאות ופעילויות חברתיות שמעניינות אותנו. רבות מהנשים בקבוצה הזאת הן בעלות עסקים קטנים ונותנות הנחות לכל חברות הקבוצה. אנחנו עוזרות אחד לשנייה כמעט בכל תחום אפשרי וכמובן מתייעצות, ממליצות, תומכות ומפרגנות ומקדמות בעלות עסקים שעובדות יפה. עכשיו אני מתכוונת למנף את עצמי בתחום הדיגיטל. אני טיפוס שלא יכול לשבת במקום אחד וכבר מתכננת ללמוד ולהתקדם באופן מקצועי".

"שמחתי בשביל כל המדינה"

כאשר ירדן ג'רבי זכתה במדליית ארד, אירה אילטוב הרגישה גאווה גדולה. "כספורטאית לשעבר ואמא לנער שמתאמן עשר שנים בג'ודו באקדמיה לג'ודו אצל איתמר סמדג'ה, השמחה נגעה בי אישית. שמחתי בשביל המדינה. ג'ודו הוא ספורט שתורם לאישיות של המתאמן. דוד, בן 15, החל להתאמן בגיל 5. הוא היה ילד עם בעיות משמעת, שלא רצה לקבל מרות ולא ידע גבולות. האימונים במועדון של איתמר עזרו לו בחיים. הוא למד להתרכז, לקבל מרות, להתאמן גם כשקשה כדי להגיע למטרה. האימונים במועדון, שהפך להיות משפחה שנייה שלו, עשו אותו בוגר יותר. הוא עוזר לאיתמר עם הילדים ובבית עם האחים שלו. זה הביא לי נחת".

 

בוקסה

 

5 דברים שלא ידעתם על אירה אילטוב

מודל להשראה: אין לי מודל השראה מסוים, אבל אני מאוד מעריכה אנשים עם כריזמה וקסם אישי, ובמיוחד נשים חזקות שמקור הכוח שלהן הוא נשיות ורוגע

מה לא יודעים עלייך? שאני אוהבת מאוד מוזיקה מזרחית ואוכל חריף

מה לא תאכלי אף פעם? דייסת סולת.

מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת קמה בבוקר? מכבה את השעון המעורר כדי לישון עוד טיפה.

חלום לא מומש: להפוך למקצוע את תחביב הכתיבה וקידום נושאים ברשתות החברתיות.

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות