אין כמו בבית

הם לומדים בבית כבר ארבע שנים, שבא להם הם נוסעים לטיול גדול בעולם באמצע השנה, יש להם לוח זמנים מאד קפדני, משמעת ורוגע פנימי. הם בוחרים מה מעניין אותם ללמוד, הולכים לעשרות חוגים,  אין להם טלויזיה והם טבעונים מובהקים. תכירו את משפחת  יאקוטין  משלומי, שבחרו ללמוד בחינוך הביתי. והם נהנים מכל רגע.

לפני שנה נחשפתי לראשונה למושג "חינוך ביתי". חברתי אם לארבעה, החליטה להתמסר לגידול ילדיה בביתה. כמו כל דבר חדש, התחלתי לחקור את הנושא, לא האמנתי שמאות משפחות בגליל המערבי, ובצפון  בכלל מעדיפים לחנך את ילדיהם בבית, מתוך גישה חינוכית, אחרת, נטולת מתחים ולחצים חברתיים עם יעדים שונים המציבים את הילד במרכז.  מערכת המשמעת ולוח הזמנים לילדים בחינוך הביתי מפתיע. כמעט בלי שעות מסך, הרבה חוגים, השכמה מוקדמת ורצון ללמוד את חוכמת החיים, מאשר להיאבק על שינון משפט פיתגורס.

משפחת יאקוטין מהיישוב שלומי בחרה בדרך החיים של החינוך הביתי.  האם ג'ני, האב מקסים מגדלים את ילדיהם: ירון בן 12 וחצי ודניאל בן 11 בבית במשך ארבע שנים.  הם נהנו עד לא מזמן משתי העולמות. גרו בראשון לציון, בבניין עם הרבה שכנים ובלי הרבה פרטיות, נשמו את העיר הגדולה ועבדו סביב השעון, הילדים היו במסגרת  בגן ילדים.  כשמלאו לירון 6 החליטה המשפחה לעשות שינוי באורח החיים, והעתיקו את מגוריהם לשלומי. שינוי שגם 'ג'ני, בעלת מותג קוסמטיקה בינלאומי, מגדירה כ~180 מעלות.  "רצינו איכות חיים, שירתי בצבא בראש הנקרה והכרתי את האזור. רצינו גם מקום עם שכנים אמיתיים ושנוכל גם לחיות ברווחה כלכלית, כי במרכז זה כמעט לא אפשרי".

בהודו גילינו את הסוד

ירון עלה לכיתה א' בבית ספר יסודי בשלומי, אחיו דניאל המשיך אחריו.  ההורים  עלו לארץ מברית המועצות בגיל ההתבגרות , לא ידעו חינוך אחר. להיפך אפילו מסבירה ג'ני, ב"חינוך הרוסי אם לא תרכוש השכלה בבית הספר תחשב אפילו לטיפש".

"ואז היתה תפנית בעלילה", מסבירה ג'ני: "בכיתה ג' החליטו במשרד החינוך לערבב את התלמידים בכיתות חדשות. ללירון היה חבר אחד והפרידו ביניהם. לא היה לו קל לקבל את זה וזה השפיע על הלימודים. הוא לא הצליח להיפתח חברתית ונוצר חרם חברתי סביבו. מה שלא ניסינו, לא עזר. שיחות עם אנשי מקצוע, וגורמים רלוונטיים, אפילו מחשבה לעבור לבית ספר אחר., הרגשתי שהילד שלי נעלם. הרגשתי שהילד לא מתאים למסגרת שהוא חי בה.  בסוף כיתה ד' היה משבר גדול והבנו שצריך לעשות מעשה.  גם אף אחד לא הבטיח לי שבבית הספר אחר ירון יתאקלם. החלטנו לנסוע להודו, לשלושה חודשים. ארזנו את כל המשפחה, ואז החל תהליך עם עצמנו.  בהודו נחשפנו למשפחות, שמטיילות ונמצאות בחינוך ביתי, כולנו הפכנו גם לטבעונים, עוד לפני הנסיעה. בהודו חיות משפחות ישראליות עם אסכולה רחבה של אמונה איך ילד צריך להתחנך. כשחזרנו מהטיול,  ביקרתי אצל חברה שלי מקיבוץ חניתה, המגדלת את ילדיה בביתה. הילדים נראו לי כל כך רגועים, שלווים, נבונים עד מאד. הילדים מעושרים באינסוף חוגים, בעלי אינטליגנציה ברמה גבוהה, עם חוכמת חיים ויכולת בקבלת החלטות ומשמעת. התחלנו ללמוד את הנושא, וראינו שיש עוד המון משפחות".

איך עובד החינוך הביתי?

"פנינו למפקחת ולמועצה לפני ארבע שנים והצבענו על סיבה מוצדקת. ראוי לציין שהמועצה זרמה איתנו מאד. ניסו לשכנע כמובן, אבל לא הלכו נגדנו, זה מאד מכבד.  אנחנו המשפחה הראשונה בשלומי בחינוך ביתי, וכיום יש עוד 3 משפחות שהגיעו לכאן.  יש פיקוח של עובדת סוציאלית שמגיעה אחת לשנה. אנחנו בונים תוכנית עבודה שנתית. הידע שדורשים בחינוך הביתי הוא במינימום: רמת שפה, חשבון ואנגלית. כל יתר המקצועות אינם חובה.  המטרה של החינוך הביתי היא להסתדר בחיים.  שהבן השני שלי דניאל סיים כיתה ב', הוא יצא יחד עם ירון לחינוך הביתי. בניגוד לילדים אחרים, אין לילדים שלי חופש גדול, הם כל הזמן במסגרת ופעילות שבועית.  בחופש ירון נסע לסאמר סקול באנגליה לשלושה שבועות וישב בכיתה שעות והכל היה בסדר  גם דניאל למד בקייטנת אנגלית בקריות. בהתחלה חששתי שהם לא יעמדו בזה, אבל הם עשו את זה בגדול. זה רק מראה שלחינוך הביתי יש ערך גדול יותר של סבלנות והכלה".

על פיתגורס וסינוסים

ירון ודניאל שותפים מלאים לראיון. ילדים מאד מנומסים ושקטים. יש להם עשרות חוגים בשבוע, סכום לא מובטל של כסף. ג'ני אף מתארת שהחינוך הביתי יקר מאד. אחת לשבוע מגיעות שתי מורות: לאנגלית ולחשבון, בהתאם לרמה. החינוך הביתי מסתיים בגיל 15, מתוך ראייה שעד הגיל הזה, הילדים כבר למדו את כל מה שהם צריכים  ועוקפים את הלימודים בבית הספר בלמידה פרטנית. בגיל 15, הם יכולים להתחיל תואר ראשון.  אם מסתכלים על ההיסטוריה לפני 100 שנה לא היה בית ספר, ילדים התחנכו בבית".

איך את מסדרת עם העבודה?

"בעלי, אח בבית החולים בנריה ועובד משמרות. העבודה שלי בכל הארץ, לא יכולה להגיד שזה קל, אבל היום שהילדים גדולים זה הרבה יותר נחמד, כי הם עצמאים. אני נוסעת הרבה לחו"ל והם נשארים גם עם סבתא. אצל סבתא החוקים משתנים. כמו אצל כל סבתא

אחת לשנה יש כנס חינוך ביתי ומגיעים מכל הארץ ליום פעילות. מחמם את הלב לראות ילדים בגיל הרך משחקים עם ילדים בני 16. ההורים יושבים בצד, ולא מתערבים. יש להם סדר שלהם, ומה שמאפיין את  כל הילדים בחינוך הביתיזה בעיקר שקט פנימי.

איך את מסבירה את זה?

"אין לילדים סטרס.  הם לא חיים במתח של לימודים מבחנים, לחץ חברתי ויעדים. זה משאיר להם מקום לעשות מה שהם באמת צריכים לעשות, להיות ילדים. ויש הם חובות, כמו שיעורים ואני בודקת ומעירה שצריך.  והילדים הם חלק ממטלות הבית, כל המטלות".

ואם הם ירצו לחזור לחינוך רגיל?

"כל שנה לפני שנת הלימודים, אנחנו שואלים אותם והם קובעים. אנחנו כמשפחה נכנסו לזה לא מתוך אידיאולוגיה, אלא מתוך אלטרנטיבה והאידאולוגיה באה אחר כך. למדנו לשחרר. החינוך הביתי הפך אותי לאדם יותר מכיל השתנתי מקצה לקצה.  אנשים חושבים שאני לא רוצה לשחרר אותם ושומרת אותם קרוב אליי, אבל זה לא נכון. זה לעשות סדר עדיפויות חדש בחיים. חינוך ביתי זה לא נוחות כלל וכאשה קרייריסטית, שאפילו לא יצאה לחופשת לידה, קבלתי חיים אחרים ומאושרים".

ירון ודניאל אז בעצם, חופש גדול לא מדבר אליכם?

"יש לנו שינוי בלו"ז. פתאום אפשר להיפגש יותר עם חברים, כי הם בחופש מבית הספר. אנחנו ממשיכים בסדר יום שלנו".

מה למשל?

ירון: "קמים בשש בבוקר להליכת בוקר, אוכלים ומתרגלים: אנגלית וחשבון.  אנחנו חוזרים כל הזמן על החומר בתרגולים.  כל שבוע יש לנו פרויקט בחירה: עוד חודש אנחנו נוסעים לסין לטיול של חודש אז בחרנו ללמוד על סין.  אני קורא ומסכם על נושאים שמעניינים אותי, כמו אמנות לחימה. אנחנו גם בחוג גיאו ג'יטסו ארבע פעמים בשבוע.  בצהריים יש לנו חצי שעת קריאה, הולכים לבריכה מאכילים את החיות ומטלות. אנחנו מנקים את הבית יחד עם ההורים.  אני אחראי על הכביסה, ואחי על הכלים. למרות שהשבוע החלפנו בין התורנויות".

דניאל: "אני לומד עכשיו אוריגמי (קיפולי נייר, ר"כ). מכין מטוסים, וכל מיני דברים יפים. מתאמן גם בחוג, נפגש עם חברים.  אחי ואני חוקרים ולומדים על משל הבמבוקים בסין, מנגנים ועושים ניסויים מדעיים ועוד".

מה עם טלוויזיה?

"אין לנו טלוויזיה בבית, יש לנו זמן מסך. ביום רגיל שעתיים וביום חופשי ארבע שעות. אנחנו יכולים לשחק במשחקי מחשב, פלייסטיישן. יש לנו גם יום חופשי שבו אנחנו יכולים לעשות כרצונו".

אתם מרוצים?

ירון: "מאד. אני מעשיר את הידע שלי במגוון נושאים שלא לומדים בכיתה. אנחנו קובעים מה מעניין אותנו, ההורים לא מתערבים בתכנים. אנחנו גם  מתקדמים יותר מכיתה רגילה בחומר, זה מאד טבעי בעיני".

דניאל: אני גם נמצא בחוג שומרי הגן בטבעון, של הילדים בחינוך הביתי. זה חוג הישרדות טבע. ילדי החינוך הביתינפגשים בבוקר, לפעילות".

איך החברה מקבלת אותך?

ירון: "בסאמר סקול הצגתי שאני בחינוך ביתי והבנתי שהחברה לא כל כך מקבלת אותי. היו לי רק שני חברים.  דרוש זמן כדי לעכל שאני בכלל לומד בבית".

מה החלומות שלכם?

ירון:  "אני רוצה ושואף להיות בסיירת מטכ"ל. אני חושב שאני צריך לשרת את המדינה ואעשה כל מה שצריך כדי להגיע לשם. בעתיד אני רוצה להיות דור המשך של אמא וסבתא בחברת קוסמטיקה".

דניאל: "אני מתלבט או שף במסעדה, כי חסר מסעדות טבעוניות.  וגם מעניין אותי לבנות מכונות".