fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

איך משתלטים על עיר במינימום מאמץ

אוניברסלי/אסף רביץ

זהו, שבוע הדרבים שם חותמת סופית: זאת עונה היסטורית של הפועל חיפה. בלי קשר למה שיקרה מעכשיו, ובהחלט יכול לקרות עוד. פלייאוף עליון, חצי גמר גביע ושליטה מוחלטת בדרבים _ אין אוהד שלא היה חותם בקיץ רק על אחד משלושת הדברים האלה. כל פעם שנדמה שהעונה הזאת הולכת להתקלקל, האדומים מוצאים דרך חדשה להתגבר על משברים פוטנציאליים ולהגיע להישגים חדשים.

הפעם, הפועל חיפה כתבה את הספר "איך להשתלט על עיר במינימום מאמץ". היא הדיחה את מכבי חיפה בגביע בצמד משחקים בהם לא הובילה אפילו לדקה אחת, ואז הביסה את הירוקים בדרבי הליגה, במשחק בו היו לה בסביבות חמש דקות טובות. היא סיימה עונה של ארבעה דרבים בשני המפעלים המרכזיים עם כל מה שניתן לבקש: ניצחון, מעבר בגביע ולקינוח ניצחון מוחץ, בלי להפגין יכולת יוצאת דופן באף אחד מהמשחקים.

משלוח מנות של מכבי

לאורך שנים הפועל חיפה חיפשה שוער שמביא לה נקודות, בצמד המשחקים הזה היו לה שלושה כאלה. האלמנט הקומי_טראגי של מכבי חיפה הוא הסיפור המרכזי של השבוע הזה בחיפה, הפועל פשוט הייתה בצד הנכון של משלוחי המנות. לא בטוח שיש תקדים לשתי טעויות בסדר גודל כזה של שני שוערים שונים במפגש כפול של אותן קבוצות תוך מספר ימים.

אבל מתנות צריך גם לדעת לקחת. גילי ורמוט זיהה את הרגע, חטף את המסירה של עומרי גלזר ובנונשלנטיות המשיך בנגיעה לאלון תורג'מן. עוצמת הבעיטה של גבריאל תאמאש הובילה להשמטה של אוהד לויטה. אלה היו שתי פעולות טכניות ברמה גבוהה מאוד שלא ניתן ולא צריך להפריד אותן מטעויות השוערים.

ניתן להחמיא לקלינגר על האופי של השחקנים שלו אחרי התבוסה למכבי ת"א, על שינוי המיקום במרכז השדה בין שני המשחקים שעבד, על העמידה ההגנתית של הקבוצה. אבל היה שם הרבה מזל ובעיקר הייתה מולו יריבה שברירית מאוד. הסיפור של שבוע הדרבים רחב יותר, כמו גם המקום של קלינגר בתוכו.

asaaf 01
טיל קרקע אוויר. גבריאל תאמאש (צילום: אדריאן הרבשטיין)

להחמיא לדמות הדומיננטית במועדון

השבוע צריך להחמיא לקלינגר כדמות הדומיננטית במועדון, כאיש שמתווך בין הבעלים, ההנהלה, השחקנים והקהל. הוא הצליח לייצב את השורות במועדון שנדמה היה שלא ניתן לעשות זאת בו, וזה בלט מאוד על רקע המראה שהציבה היריבה העירונית. שתי הקבוצות של חיפה מחפשות כבר שנים את הדמות שתעשה את ההבדל, שתשנה את גורל המועדון, שתכניס מימד של מקצועיות ועוצמה מנטאלית למערכת קורסת. הפועל חיפה היא הראשונה מבין השתיים שמצאה את הדמות הזאת, השאלה היא לכמה זמן.

השבוע צריך להחמיא גם לקלינגר המנהל המקצועי. בואו נעבור בזריזות על השחקנים שיצרו את ארבעת השערים בשני הדרבים: ורמוט בישל לאלון תורג'מן; ריסטו מיטרבסקי בישל לראדו גינסארי את השער החצי עצמי; תאמאש הפגיז את הכדור החופשי; רוסלן ברסקי בישל לתורג'מן עם כדור עומק נפלא. אליהם ניתן לצרף את ארנסטס שטקוס בתצוגת שוערות נפלאה בשני המשחקים, מספר הצלות שלו עשו את ההבדל, בעיקר במשחק הגביע.

מה משותף לכל השחקנים האלה? שאף אחד מהם לא היה בהפועל חיפה בשנה שעברה. קלינגר פגע בול בכל רכש, זר וישראלי, וכמעט כולם חברו בשבוע האחרון כדי להשלים את ההשתלטות על העיר. זה קרה בלי חנן ממן שעזב ובלי עדן בן בסט ששוב נפצע, שני הכוכבים שלאורך השנה הרביתי לכתוב על התלות של הפועל חיפה בהם. זה קרה בזכות סגל רחב עם איכות ועומק בכל עמדה, לא מעט בזכות השחקנים שהגיעו בינואר. פרט לשניים שהוזכרו, אפשר להחמיא גם ליוסיפ איבנצ'יץ' על עבודה נפלאה, גם בהגנה על ארנסט מאבוקה, גם בשמירה על הכדור וגם בכמה נגיעות קטנות ויפות שיצרו מצבים.

מיטרבסקי, המצטיין ב-0:3

מכל החבורה הזאת, הייתי רוצה להתמקד הפעם בריקו מיטרבסקי, לטעמי השחקן המצטיין במשחק ה~0:3. גבות הורמו כאשר קלינגר התעקש להחתים בינואר קודם כל דווקא שחקן שמשחק בעמדות הבלם והקשר האחורי, עמדות בהן הקבוצה תפקדה נהדר. כאילו כדי להצדיק את ההתעקשות הזו, מעט לאחר מכן רסמוס סיוסטדט נפצע, במה שמתחילה להסתמן כפציעה טורדנית. מיטרבסקי נכנס למשבצת שלו כקשר אחורי ועם הזמן מתחיל להתחבר לקבוצה, העבודה ההגנתית שלו מאוד דומה לזו של השבדי.

בדרבי האחרון המקדוני הביא לידי ביטוי בולט את היתרון הגדול שלו על רסמוס: הוא הרבה יותר טכני ויכול לתרום למשחק ההתקפה. השיא היה בשער הראשון, בו הוא זיהה מסדרון לנוע בו לעומק, קיבל כדור נהדר מתורג'מן בין שלושה שחקנים ומסר בתזמון מושלם לגינסארי. הוא נראה כמו עוד שחקן שמתחבר מהר מאוד למועדון ואולי יתברר כשחקן עם עתיד בקבוצה.

השחקן השני שלא ניתן להתעלם ממנו הוא תאמאש. הבלם הרומני הוא כרגע הדבר הקרוב ביותר שיש להפועל חיפה לסופרסטאר אמיתי. היכולות שלו גבוהות מאוד, המסירות הארוכות שלו כבר הפכו לשם דבר בליגה ובדרבים גם יכולת הבעיטה החלה לשאת פרי. מעבר לכך, החיבור שלו עם הקהל יוצא דופן. הוא חוגג עם האוהדים אחרי משחקים וניכר שנהנה מכל רגע. ביציע כבר מסתובב דגל רומניה, מחווה יוצאת דופן לשחקן שתוך חצי שנה הפך לאהוב הקהל הבלתי מעורער.

תאמאש מזכיר לי את ג'ובאני רוסו

מכל ההשוואות האפשריות, תאמאש מזכיר לי דווקא את ג'ובאני רוסו: שחקן עם כשרון שגדול על הליגה הישראלית, שהגיע לכאן בגלל שהראש שלו לא תמיד היה במקום הנכון, שמגיב באופן מאוד רגשי ושנוצר חיבור עוצמתי מאוד בינו לבין הקהל האדום שמוציא ממנו המון. ההבדל, לצערנו, הוא של תשע שנים: רוסו הגיע להפועל חיפה בגיל 25, תאמאש בגיל 34. אבל בלמים יכולים לשחק עד גיל מאוחר ונראה שתאמאש הולך להיות חלק מהקבוצה לפחות לעוד כמה שנים.

קלינגר יקווה שהדרבים יעזרו גם לבטחון של השחקנים שלו. לאחר השער השני ביום שני הם השתחררו והיו להם כמה דקות נפלאות עד השלישי. חשוב במיוחד שברסקי נראה מצוין בדקות האלה, לאחר סיבוב שני שעד כה לא נראה דומה לראשון. הפועל חיפה תזדקק בהמשך לניידות ולשילוב בין הגנה להתקפה שברסקי מביא למרכז השדה. כדי לפנטז על המשך מאבקי הצמרת הגבוהה, האדומים יצטרכו שברסקי של הסיבוב הראשון יחזור לפלייאוף העליון.

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות