fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

איירונמן הוואי: חווית חיים מצמררת

קוני דן ורועי פלדמן ממועדון 4fitnees בקריות השתתפו בשבת בתחרות איירונמן הוואי, שהיא למעשה אליפות העולם בתחרות איש הברזל. קוני סיים את התחרות בתוצאה מדהימה: 9:11 שעות - מקום ראשון בין הישראלים ו-41 בקטגורית הגיל שלו. פלדמן סיים בתוצאה 9:21 שעות, מקום 6 בקטגוריה שלו. קבלו את סיפורו של איש הברזל קוני דן
לרגע הזה חיכה 9:11 שעות. קוני דן על קו הסיום
לרגע הזה חיכה 9:11 שעות. קוני דן על קו הסיום

"כבר חודשיים שאני מתאמן כמו מקצוען, זאת אומרת משקיע מעל ל-20 שעות של אימון נטו בשבוע. בשיא שלי אף הגעתי ל-28 שעות (מחנה אימונים). הכל התחיל לפני שנה בדיוק, אחרי תחרות בגן שמואל שרועי "הילד" פלדמן (חניך של קוני דן במועדון 4fitnees) הראה ניצוצות בחצי הברזל וזרק משהו על אליפות העולם. באותו הרגע גם יצא לי לפגוש את אלעד שרעבי, שרק חזר מהוואי והוא ממש הדליק אותי על אליפות העולם.

"מאז התחלתי להריץ מחשבות על זה. הכל התחיל להתגלגל למציאות אחרי הישראמן אילת, כשהחלטנו להשיג "סלוט" (כרטיס השתתפות) באסטוניה. משם נכנסנו למשטר של התנהלות חיים להשגת היעד, ללא שום אפשרות להיכשל. אחרי שהשגנו את הסלוט המיועד באסטוניה אנשים אמרו לי "זהו, הישגת, "יופי של תוצאה, לך תבלה בהוואי". כמו שאני מכיר את עצמי אני לא יודע להתחרות ללא מטרה והמטרה הייתה להגיע הכי טוב שאני יכול להיות ב-13.10.18.

בתהליך של ההכנה הדבר שהכי היה חסר לי זאת המשפחה שלי, במיוחד בשבועיים האחרונים, כשהגענו להוואי בשביל לעשות הכנות מדויקות. כאן בהוואי היינו ממש מקצוענים, הקפדנו על הכל: תזונה מטורפת, 99% מכינים לבד, לא לוקחים סיכון לאכול בחוץ, הכל טרי, הכל מופחת שומן, אימונים מדויקים, מתיחות כל יום, כל היום, מנוחה בצהרים ובלילה. הרגשתי שהפכתי למקצוען אמיתי. אם תשאלו אותי עכשיו אם אלה החיים שהייתי רוצה, במילה אחת ברור שאענה – "לא". זה היה כיף לשבועיים-חודשיים ולא יותר מזה. הריחוק מהמשפחה – האישה, הילד הרגו אותי מגעגועים. הריחוק מהמשפחה השנייה שלי – משפחת 4fitness הרגיש לי ריקנות, נכון שאני ורועי חיינו ביחד, אבל אני רגיל להיות מוקף במשפחה הצהובה שלנו בכל אירוע שאני משתתף.

 

לרגע הזה חיכה 9:11 שעות. קוני דן על קו הסיום
לרגע הזה חיכה 9:11 שעות. קוני דן על קו הסיום

 

התחרות בהוואי

בוקר התחרות. קמתי מוקדם עוד לפני צלצול השעון, כמו בכל בוקר. לא ישנתי, השעות והטלפונים שיגעו אותי, אבל בכל זאת הכל התנהל כרגיל, לא היה לחץ, כאילו אנחנו מתחרים בטריאתלון אכזיב, או מקסימום תל אביב. חימום קל, בשלוש לפנות בוקר, של 3 ק"מ ואז יציאה לשטח ההחלפה. הכנה ובדיקת האופניים וחימום לפני הכניסה למים. היינו כל כך מאומנים שלא יכולנו לעשות טעויות, הכל נעשה כבר מהרגל ובצורה אוטומטית, נכנסנו למים, חימום של 200 מטר ומחכים 10 דקות לזינוק. מלא זמן לצוף, וזה סתם מעייף, אבל באותו רגע אתה רק מת לשמוע את יריית הפתיחה. זהו – זינוק! יוצאים בכל הכוח לתפוס מקום טוב ולא לקבל מכות. חצי ממרחק השחייה עובר בקלות, בלי מכות ואז מתחילים להרביץ, כל אחד רוצה לתפוס עמדה טובה יותר לדרפטינג. נגמר קטע השחייה (3.8 ק"מ), השעון שלי עצר על 3 ק"מ, כנראה נלחץ מרוב המכות שהלכנו שם), לא נורא סה"כ 53 דק'. החילוף לרכיבה על אופניים רגוע, בלי לחץ. החלטתי ללכת על חולצת הרכיבה של הקבוצה ומכנס טריאתלון של סיילפיש. כל האוכל בחולצה, הנוזלים על האופניים, יציאה רגועה לחלק הראשון ועולים לכביש המהיר. פתאום אני מגלה שיש רוח פנים בהלוך (ומחליט ללחוץ מול הרוח) 160 ק"מ מעולים, אך קשים. נתתי את רכיבת חיי, הרבה מעבר למה שחשבתי שאני מסוגל, פשוט נזכרתי במשפט שאמר פטריק לנגה, "אם אתה כבר פה, תן את הכל".

נתתי כל מה שהיה לי ברכיבה, סיום מטורף של רכיבה ב-4:48 שעות. חילוף רגוע ויציאה לריצה (מרתון), הק"מ הראשון היה קשה, אבל אז נפתחתי, כאילו אני באימון של הקבוצה, ריחפתי, לא הרגשתי את המרחק עובר בכלל, טסתי טיסה בגובה נמוך עם הקפדה על הדופק הכל בזון ולא יותר.

הסוף היה כואב מאוד, הרגליים כבר היו כבדות ואפילו לי נהיה חם, אבל לא היה אכפת לי כלום, רציתי רק להיכנס לשער הסיום עם הדגל – דגל ישראל וחולצת הקבוצה שלנו. סיימתי בתוצאה 9:11. שעות, תוצאה מטורפת בכל קנה מידה. ראשון בין הישראלים, 119 בעולם (לא כולל המקצוענים) 41 בקטגוריית הגיל שלי 30-34.

"הילד" הזה גדול יהיה. רועי פלדמן צילומים: ironman.com
"הילד" הזה גדול יהיה. רועי פלדמן
צילומים: ironman.com

רועי פלדמן סיים 10 דקות בלבד אחריי, עם תוצאה9:21 שעות, מקום שני בין הישראלים, ומקום 6 בקטגוריית הגיל שלו (18-22), מה שמראה עד כמה הוא טוב במה שהוא עושה. אני כבר מחכה לרגע שהילד ייקח אותי ואני אצטרך לרדוף אחריו".

הסיום היה מרגש עד דמעות, בידיעה שהמשפחה, החברים ובכלל כל מי שקשור לענף הסבולת בארץ, אם זה בטריאתלון, איש הברזל, או ריצה, רכיבה ושחיה, פשוט כולם היו דבוקים לאפליקציה ועקבו אחרי כל מטר שלנו בתחרות. אני חייב לציין שהרגשתי רוח גבית לאורך כל הדרך (כנראה היא הגיע מהארץ). תודה ענקית לכל התומכים והעוזרים ולכל מי שהיה לגורם, אפילו קטן, בכך שאנחנו צוות 4fitness מצליח כל כך באליפות העולם באיש הברזל".

 

 

 

 

 

 

 

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות