fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178243 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

אוניברסלי: שבוע של דרמות והכרעות

הפועל חיפה הייתה אמורה לסגור את הסגל עד רביעי בלילה, אתם כבר יודעים אם דור פרץ, או גל אראל סגר ברגע האחרון. נבחרת הכדורסל נאבקת על כניסה למקום הרביעי, אולי השלישי בבית, ונבחרת הכדורגל חיפשה את עצמה לאחר ההשפלה מול מקדוניה ופרשת ערן זהבי
תמיד העדיף את האופציה הקלה. ערן זהבי צילום: אדריאן הרבשטיין
תמיד העדיף את האופציה הקלה. ערן זהבי צילום: אדריאן הרבשטיין

קשה לי במיוחד לכתוב על הפועל חיפה השבוע, מאחר והכתבה נכתבת בתחילתו של היום האחרון של חלון ההעברות הנוכחי, מבלי לדעת מה יהיה בסופו. די מדהים שגם היום הסוגיה הבוערת שעל הפרק היא עדיין סוגיית דור פרץ. מכבי ת"א אמורה להחתים היום קשר אחורי בכיר שיכול לשחק רק בליגה, מה שיקשה על פרץ לקבל דקות, כל עוד שאר שחקני הסגל בריאים, למרות שהראה כמה ניצוצות שהרשימו גם את ג'ורדי קרויף בשבועות האחרונים. גם עבורו וגם עבור הפועל חיפה אני מקווה שבזמן שאתם קוראים את זה הוא לובש אדום.

ההחלטה המפתיעה מבחינת האדומים היא לוותר על החתמת קשר אחורי זר במקרה שפרץ לא מגיע. אם הבנתי נכון, ההחלטה הזו קשורה יותר ליואב כץ מאשר לניר קלינגר. פתיחת העונה הטובה ומשחק אחד טוב של רסמוס סיוסטדט בעמדה הספיקו כדי להחליט שהקבוצה תסתדר גם כפי שהיא. זו בדרך כלל העמדה של כץ במצבים בהם לקבוצה שלו יש הצלחה רגעית, וזו העמדה שמבחינה בין שאיפות גבוהות אמיתיות להסתפקות במועט.

אם לא פרץ, אראל כאופציה

ההשערה שלי רגע לפני הגונג היא שאם פרץ לא יגיע קלינגר יחתים את גל אראל כגיבוי. הקשר שגדל בקבוצה מתאמן איתה עכשיו כדי לשמור על כושר, לאחר התסבוכת שלו עם הפועל עכו. אראל הוא אחד משחקנים רבים שניסו לעבור לאירופה באמצע הקריירה, לא התאקלמו ומאז לא מוצאים את עצמם גם בארץ. אבל הוא רק בן 28, יש לו יכולות כשחקן מרכז שדה וחזרה הביתה יכולה לאפשר לו להביא את עצמו לידי ביטוי. הוא לא קשר אחורי קלאסי, אבל כגיבוי הוא אופציה סבירה ביותר. בכל מקרה, בשבוע הבא אעסוק בעמדת הקשר האחורי בהתאם לסגל הקיים ולא המשוער.

קלינגר מתלבט כרגע גם לגבי החתמת הבלם עודד גביש, מה שאמור להוביל לשאלה מעניינת יותר: האם האדומים ישאילו כמה מהצעירים שלא צפויים לקבל דקות. אם גביש יחתום, אופק פישלר ייאבק על תפקיד האופציה הרביעית כבלם. בלי אירופה ואפילו גביע הטוטו, רק מכת פציעות תוביל לדקות משחק לו ולצעירים ההתקפיים. אתם כבר יודעים האם כמה מהם נמצאים כרגע בליגה הלאומית, או בקבוצה קטנה יותר כמו עכו, היכן שהם צריכים להיות כדי לקבל דקות משחק משמעותיות.

אופי חלש בנבחרת הכדורגל

גם בגזרת נבחרות ישראל אני כותב מעמדה חלקית, לפני המשחק של נבחרת הכדורגל באיטליה והמשחקים של נבחרת הכדורסל מול גיאורגיה ואוקראינה. הרבה מאוד יכול להשתנות במשחקים האלה עבור שתי הנבחרות. אבל גם אם יהיו תוצאות טובות בחלק מהמשחקים האלה, מסקנה אחת כמעט בוודאות לא תשתנה: המפגש עם ההשוואות הבינלאומיות גורם לשני ענפי הספורט המרכזיים בארץ להיראות רע.

בכדורגל, המגבלות הטכניות והאופי החלש כבר לא באים לידי ביטוי רק מול נבחרות הדרג הראשון והשני, אל מול כל נבחרת פרט לרשימת הנמושות. בכדורסל, חוסר היכולת לגדל שחקנים שמסוגלים לקלוע מבחוץ יצר נבחרת מוגבלת מאוד מבחינה התקפית.

בשני הענפים בולטת התכונה המאוד ישראלית של חוסר רצון ללמוד מאחרים. דוגמא בולטת לכך היא שגם בכדורגל וגם בכדורסל, ישראל מספקת לשחקנים שלה מכסות של דקות משחק בליגה המקומית, שלא קיימות ברוב המדינות האחרות באירופה. מגבלה על כמות הזרים היא עולם נכחד ברוב אירופה, ותופעה כמו החוק הרוסי יוצרת סיטואציות הזויות בהן מאמנים לא יכולים לקבל החלטות מקצועיות טהורות לגבי הסגל שלהם במהלך משחק.

נדמה לי שעבר מספיק זמן כדי להכריז שהדרך הזאת לא עובדת. דקות משחק מובטחות זה משהו שחשוב עבור שחקנים צעירים במהלך התפתחותם, זו הסיבה שאני מאוד מאמין באופציית ההשאלה. אך מגיע שלב בקריירה בו שחקן צריך להילחם על הדקות שלו, להרוויח אותן מול שחקנים טובים לפחות כמוהו. שחקני הכדורגל והכדורסל הישראליים רגילים שהתחרות שלהם היא רק בינם לבין עצמם, לבכירים שבהם אין חשש מאיבוד דקות המשחק אם הם לא משתפרים באופן עקבי. תחרות היא זרז משמעותי לשיפור, אבל בארץ בטח ימשיכו לדבר על כך שיש יותר מדי זרים.

כשאין מוטיבציה חיצונית לשיפור, נשארת שאלת המוטיבציה הפנימית. כאן כבר ניתן להצביע על ההבדל בין הכדורגל לכדורסל. בעוד שהכדורגל המקומי התפתח לענף שמתנגד נחרצות למוטיבציה פנימית ולעבודה קשה בסטנדרטים אירופאיים, בכדורסל עוד יש איים של רצינות. מאמני הגילאים הצעירים הפנימו את השינוי שעובר על הכדורסל, ובטורנירי הנבחרות הצעירות רוב כוכבי הנבחרת היו קלעי חוץ מצוינים. סביר שבעוד כמה שנים נראה שינוי חיובי גם בנבחרת הבוגרת.

 

תמיד העדיף את האופציה הקלה. ערן זהבי צילום: אדריאן הרבשטיין
תמיד העדיף את האופציה הקלה. ערן זהבי צילום: אדריאן הרבשטיין

 

עסוק במתיחת קצה גבול היכולת שלו. עומרי כספי צילום: עודד קרני
עסוק במתיחת קצה גבול היכולת שלו. עומרי כספי צילום: עודד קרני

זהבי ראש לשועלים, כספי זנב לאריות

אך אין עדות מוצלחת יותר להבדל בין הענפים מההבדל בין שני כוכבי הדור הנוכחי. מכל הדיבורים סביב ערן זהבי בשבוע האחרון, עניין אחד לא הודגש כמעט בכלל: מדובר בשחקן שתמיד העדיף את האופציה הקלה. הוא הלך לעשות את הכסף הגדול שלו בסין בשיא הקריירה, בליגה שמשקיעה רק בשחקני התקפה שמתמודדים מול הגנות מצחיקות, באופן שהבהיר שאין לו שום עניין לבחון את היכולות שלו ברמות הגבוהות ביותר, לבדוק אם הוא יכול לשחק בקבוצת דרג שני באנגליה או ספרד, למשל.

עומרי כספי, לעומת זאת, התעקש שנה אחרי שנה להישאר ב_NBA ולהילחם על מקומו כזנב לאריות. הוא בקלות יכול היה לחזור למכבי ת"א ככוכב על, וגם בכדורסל יש ליגה סינית שמשיגים בה מספרים נהדרים ומרוויחים הרבה כסף. אבל כספי עסוק במתיחת קצה גבול היכולת שלו, בשיפור עקבי, בלהיות השחקן הטוב ביותר שהוא יכול ולבחון את זה מול השחקנים הטובים ביותר.

לכן, אנחנו לא אמורים להיות מופתעים מהאופן בו שניהם הגיבו למשבר. זהבי והקהל שקילל אותו מגיעים אחד לשני ולנבחרת ישראל. כספי, באותו הזמן, מצא בעצמו כוחות להוביל את הנבחרת ליציאה, לפחות זמנית, ממשבר ענק של משחק שלישי ברציפות בו ברבע השלישי הנבחרת נקלעת לפיגור דו ספרתי. כספי רגיל להתמודד עם קשיים ומשברים, זהבי רגיל לתפקד רק כשנוח לו (ואז הוא באמת שחקן עם יכולות יוצאות דופן, גם בקנה מידה עולמי). הנבחרות שלהם מתנהגות בהתאם.

בכדורגל, המגבלות הטכניות והאופי החלש כבר לא באים לידי ביטוי רק מול נבחרות הדרג הראשון והשני, אל מול כל נבחרת פרט לרשימת הנמושות. בכדורסל, חוסר היכולת לגדל שחקנים שמסוגלים לקלוע מבחוץ יצר נבחרת מוגבלת מאוד מבחינה התקפית

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות