בעקבות מבצע צוק איתן, השנה יוצאת נט"ל – תמיכה וסיוע נפשי לנפגעי טראומה על רקע טרור ומלחמה, בקמפיין תקשורתי, המתייחס לפציעה השקופה של הנפש ותסמיני פוסט-טראומה. הן תסמינים המתעוררים אחרי ארבעים שנים של כאב, והן אלה המתהווים כעת בעקבות אירועי הקיץ האחרון. יותם דגן, פסיכולוג קליני ומנהל השירותים הקהילתיים בנט"ל, מספר על הקשר הבין-דורי בין ילדי מלחמת יום-הכיפורים ללוחמי צוק איתן:
"בתקופת מבצע צוק איתן, מצאנו עצמנו בני החמישים, שלחמנו בלבנון ובאינתיפאדה, דואגים וחרדים מאוד לשלומם של הבנים הלוחמים בעזה. במעגלי שיח שקיימנו בעמותת נט״ל עם הורים ללוחמים, שיתפנו בתחושות, ויחד שזרנו סיפורים אישיים, פחדים ותקוות. מצאנו עצמנו משתפים בזיכרונות שלנו כילדים, ממלחמת יום כיפור. זיכרונות שבהם תרועת שופר בבית הכנסת מתחברת לצפירת אזעקה ולדיווחי חדשות מהשטח".
עיון בעדויות ילדים, במהלך המלחמות השונות, מראה לנו כי ילדים מבינים בעצמם את הכאב והקושי, ויודעים ״לקרוא״ את הוריהם בלי מילים. כך, למשל, כתבה ח' שהייתה ילדה בזמן מלחמת יום הכיפורים: "ברדיו הפסיקו במפתיע את החדשות. נשמעה אזעקה. לקחתי את אחותי בעגלה, וירדנו למקלט לשחק. פתאום חשבתי: אכן, שם בצפון נלחמים, ואני פה יושבת ומשחקת…כשנשמעה הרגעה שאלו אותי "מה את חולמת כל הזמן?" לא עניתי להם. לקחתי את אחותי ועליתי הביתה".
והיום, כותבת א' שהייתה אז בת 5 : "לא יודעת איך להסביר, אולי כי לא היו לי אז מילים. זוכרת את התחושה שהחגיגיות וחרדת הקודש של יום הכיפורים הפכו לחרדה קיומית, נוכחת וחזקה..".
"המלחמה תפסה אותנו כילדים לא מוכנים" מסכם דגן "זיכרונות הילדות הללו יחד עם התובנה שהתגבשה לאורך השנים שיש לתת מקום לפציעה השקופה של הנפש ולטפל בה – מלווים אותנו היום כהורים לילדינו ששבו מהקרבות ברצועת עזה".
לקראת יום הכיפורים, נערכים בעמותת נט"ל לקבלת פניות מלוחמי כל מלחמות ישראל ובני משפחותיהם לקו-הסיוע שמספרו 1800-363-363.
