שאלה של שאל

מעיל צמר, מעיל טרנץ', מעיל בייקרז (אופנוענים), מעיל אוברסייז, מעיל פוך _ עולם האופנה לא שקט על שמריו ומוסיף אל ארון המעילים שלנו מדי חורף מעילים בגזרות חדשות, צבעים נהדרים וחומרים חדשים ומעניינים, חלקם אף מתקדמים טכנולוגית.

נגיד שהשקענו בכל המעילים הנכונים, וכבר לא נותר מקום בארון. יד על הלב, כמה אנחנו באמת לובשות אותם? הרי החורף הישראלי רק מגיח וכבר נעלם, ולמעט יום או שניים של קרה אמיתית, אצלנו בלב(נט) מזג האוויר חמים ונעים. וירא אלוהים כי לא ממש קר וימצא לבנות ישראל (וכמו שתראו, גם לבנים, אם יש להם מספיק סטייל ואומץ) את השאל, אותה פיסת אריג או סריג משולשת או מלבנית הנכרכת סביב הגוף בנונ~שלנטיות, כאילו יצאנו מהבית עם שמיכה אופנתית עלינו.

יש לה חתיכת היסטוריה, לחתיכת הבד הזאת. השאל נולד לפני הספירה במסופוטמיה, משם הוא מיהר להגיע למזרח התיכון ולשאר העולם. בהודו נולדו שאלי הקשמיר המפורסמים בעולם כולו, ובסין הם היו תוספת למלבושים הקיסריים, מעוצבים בבדי משי בדפוסים עשירים. מין מיוחד של עיזים החי בהרי טיבט סיפק לנו את הפשמינה.

עוד גלגול של השאל שיש לו מקום של כבוד באופנה עד ימינו הוא הפונצ'ו הדרום אמריקאי.  הילידים שחיו בהרי האנדים שרדו את קור הפסגות בעזרת שאלים מצמר כבשים שהם ארגו על נולים בשלל צבעים ודוגמאות אתניות צבעוניות. את המלבן הארוג חיברו באמצע בתפר אחד פשוט, השאירו מקום לראש ולבשו אותו מעל לשכבות הבגדים.