יש אנשים שבוכים ויש אנשים ששותקים, יש אנשים שמנסים להתנתק ויש אנשים שכועסים, "זה לא אמור להיות ככה" אנחנו בוודאי אומרים לעצמנו. אני, בטוח שגם אתם, משתתפים בצער המשפחות השכולות, כי אין כאב גדול יותר מאובדן יקירך. פנתה אלי היום מישהי ושאלה: "תגיד אלון, איך מתמודדים עם המצב הזה?, איך אני אמורה להרגיש ולנהוג בתקופה כזו?, איך שומרים על שפיות כשיש עדכון חדשות, כל חצי שעה ושמועות שמתרוצצות בוואטסאפ?". עניתי לה בשתי מילים: "סבלנות פעילה".
מה זה אומר?
אז קודם כל, למרות שמשדרים הכל בטלוויזיה, מבצע צבאי זה לא סדרת ריאליטי ולא משחק בפלייסטיישן. זה מהלך שלוקח זמן –שבועות ולפעמים חודשים. אסור לקבל את הרושם שזה משהו שייגמר בן לילה. יש תהליכים שצריך לתת להם זמן. אם אתה שותל זרע באדמה, אתה לא חופר אותו החוצה כל חצי שעה ושואל "נו, מה קורה?".
צריך לסמוך על מי שמוביל את המדינה ואת הצבא שהם עושים את הדברים הנכונים. צריך להיות סבלניים. המילה "סבלנות" בהקשר הזה לא אומרת אדישות, חוסר אכפתיות או חוסר רגישות. סבלנות זה אומר שאנחנו מבינים שכל דבר שאנחנו אומרים ועושים משליך על הסביבה שלנו ובחזרה עלינו ובעיקר על הילדים שלנו.
ילדים לא יודעים מה זה טיל, אבל הם כן יודעים לזהות מה אנחנו מרגישים. כשאנחנו נתקפים פאניקה בזמן אזעקה, גם הם נלחצים. אבל אם אנחנו משדרים להם בטחון, אוספים אותם והולכים למרחב המוגן והם מבינים שאין סיבה לדאגה. צריך לתת לצבא לעשות את שלו ולהיות רגועים במידת האפשר בעורף.
המילה "פעילה" מדברת על איך אפשר לכוון את הרגשות שלנו. אם אתם אנושיים, כנראה שאתם חשים דכדוך ועצב, ואתם לא במיטבכם. אנחנו כולנו באותה הסירה אבל להיות פעיל זה אומר להיות בפוקוס על מה שכן טוב, מה שכן אפשר לעשות, איפה שכן אפשר לתת ולתרום זה אומר להגיד תודה על מה שיש על המשפחה שלנו, על הילדים שלנו, על הבריאות שלנו, על זה שיש לנו צבא נפלא ומוסרי, על זה שאנחנו בצד הנכון, על כל דבר חיובי בחיים שלנו.
מה לא לעשות?
לא להזריק חדשות לוריד ללא הפסקה, לא להפיץ או להתייחס לשמועות בוואטסאפ, לא להתאסף ליד מכונת הקפה בעבודה ולהפוך לפרשן צבאי או פוליטי. אתה בבית עם הילדים? מצוין! שחק איתם, קרא להם סיפור. תבלה איתם זמן איכות, הרחק ממבזקי החדשות. זה לא אסקפיזם – זה מגן עליהם.
את בעבודה? דווקא עכשיו, גשי לקולגות או לבוס שלך ותגידי "אני מניחה שעם כל הבלאגן שיש והמצב רוח הירוד, יש לא מעט משימות לא צפויות, יש משהו שאני יכולה לסייע בו ולהוריד ממך עומס?". זה גם יזכיר לאנשים כמה גדולים אתם כבני אדם וגם יעסיק אתכם במשהו במקום ברכילות על כמה חיילים נפגעו ואיפה. חשוב לזכור: החמאס לא יכול לנצח את צה"ל. צה"ל הוא אחד הצבאות החזקים בעולם, הם יודעים זאת ולא זו כוונתם.
החמאס רוצה לפגוע בחוסן הלאומי שלנו ואת זה הוא עושה דרך שיבוש דרך החיים שלנו בעורף, דרך הזמנת יחידות צה"ל להיכנס ללוחמה במקומות שיגררו נפגעים, דרך התשה, תחושת תסכול ותמונות של הרוגים בחדשות. הדרך שלנו לנצח את החמאס זה להפסיק לריב אחד עם השני, ששרים יפסיקו להאשים ולהעביר ביקורת, שהשיח הציבורי יהיה יישאר אנושי ולא מתלהם. דוגמא יפה לכך היא התגובה של הטייסים לעיתונאי שכינה אותם רוצחים. מה הם אמרו? שהם לא מסכימים עם אף מילה שהוא כתב, אבל הם "ילחמו עד טיפת דמם האחרונה, כדי להבטיח שלעיתונאי הזה ולאחרים תהיה את הזכות לכתוב את אשר על לבם". זוהי תמצית הישראלי היפה בעיני.
ועכשיו, במקום להעביר ביקורת, ולריב מי צודק ומי צריך לעשות מה, בואו ננסה משהו אחר. בואו נכיר תודה לנופלים, ללוחמים, לצבא שמאפשרים לנו לשבת היכן שאנחנו יושבים, וליהנות מהחירות ממנה אנחנו נהנים. לחיות בארץ המדהימה שלנו, תחת הערכים שלנו. חבקו את בני המשפחה שלכם. אם אתם יכולים, ואם לא, התקשרו אליהם. תזכירו להם שאתם אוהבים אותם, שהם חשובים לכם.
תנצרו כל חיוך, כל רגע, כל חוויה. כי שום דבר בחיים האלה לא מובן מאליו. ותגלו סבלנות פעילה, סולידריות ולויאליות האחד לשני, ככה נייצר את החוסן הלאומי שלנו, החוסן הצבאי והכלכלי שלנו לא מוטל בספק, זה החוסן החברתי אליו הם מכוונים.
היו בוטחים ולא מתלהמים, יש לנו ארץ מדהימה, צבא חזק וערכי ואנשים מדהימים. היו חסונים מנטלית, ככה ניתן אנחנו את השקט והתמיכה הנדרשת לצבא ולהנהגה, זו ה"חיילות האזרחית" שלנו, כך נעבור את הימים הלא פשוטים האלו: באמצעות נחישות שקטה, אנושית, בטוחה בניצחונה ולא מתלהמת. תחיו בעוצמה!
הכותב: אלון אולמן, מומחה לפריצת גבולות ולביצועים כלכליים בחברות וארגונים.
