את סוף הפסח חגגתי במימונה בכרמל. בין המופלטות והמתוקים, חגגנו עם בירות, ויסקי וקוניאק משובח, אבל הפסח בשבילי הוא בעיקר חג היין שמחליף לשבוע ימים את האלכוהול הלא כשר.
בישראל, למרות קידום מכירות ענק שנעשה באחרונה ליקבי בוטיק של יין עבה ובעל עפיצות נפלאה (מושג קצת פלצני), הרי שבבסיס הישראלים צורכים מעט מדי יין. היין שמשמח לבב אנוש, הוא משקה בריא מאוד ביסודו. כוס של יין אדום בסיסי ופשוט מדי יום מנקה כולסטרול ומווסת הרבה רעלים בגוף. שיעור האלכוהול ביין, שעומד על כ-13 אחוז, גורם לכך שהשפעתו בנהיגה קלושה מאוד, כך שאין פגיעה בריכוז של הנוהג במידה שלא עבר את הכמות הסבירה של כוס וחצי עד שתי כוסות מהמשקה.
בצרפת, ספרד, איטליה ויוון יש עלייה ניכרת בצריכת היין והמחירים בהתאם. היין הישראלי אינו נופל באיכותו ממתחריו באזור, וצריכה מבוקרת תצליח להוריד את מחירי היינות הטובים לאזור ה-40 שקלים, חצי ממחיר בקבוק עראק. במשך השבוע אני נוהג לשתות כוס יין מדי יום מיקבי כרמל מזרחי, עניין של מסירות אישית לחברה שלא מועלת באמוני ולא מוהלת מים ביין, וזה בדוק, כי אפשר לשקר מעבדה, אך לא את הפה, האף והנשימה. סוף שבוע, בשישי בלילה, בקבוק קייאנטי איטלקי מזן אדום, כרם דרומי, פחות מ-50 שקלים. המלצה אישית. לחיים.
