נולדת ביום גשום וקר. סבתא ואני חיכינו לך, כמו לעוד חוליה בשרשרת, כמו לחתיכה החסרה בפאזל המשפחתי שלנו, והקליק היה מיידי. זו היתה לידה מופלאה, ילדתי אותך בחיוך, ברוגע, ללא כאבים, ללא קושי וזה ניכר עליך. ניכר באישיותך המחויכת. ידעתי תמיד שלא אהיה שלמה עד שתהיה לי בת, עד שלא תהיה לי אותך. חיכיתי לך!
ועל כן, אני רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת של הגיעך לגיל המופלג הזה ולהאיר את עיניך בנוגע לכמה דברים שעד עכשיו אולי לא ראית כי אמא הסתירה לך. שוקולד זה לא אוכל! גם אם אנחנו ממש מכניסים אותו לפה. העובדה היא שזה אף פעם לא מספיק ואף פעם לא משביע. סעיף זה תקף גם לגבי שוקולד לבן, עוגות שוקולד, לחם עם שוקולד וכמובן ממרח נוטלה בכפית. דורה היא לא ילדה אמיתית ובטח ובטח שאין לך שום סיבה לחקות אותה בנושא הלבוש או בטון הדיבור המורתי והמעצבן. זה בסדר גמור לישון עם אור, לא משנה מה אחיך אומר, גם ילדות גדולות פוחדות בחושך. יבוא יום ולא כל כך יפריע לך לישון קצת יותר. להיפך. את תרצי והילדים שלך לא ייתנו לך כי איכשהו הטבע ברא אותנו בהקשר הזה ביחס הפוך, ואז שוב תבואי אלי…
את לא תתחתני עם עומרי מהגן, אפילו שהוא הבטיח לך. מהיום והלאה לא נסלח לך יותר על גרעפסים ופלוצים במרחב הציבורי, עד עכשיו זה היה מצחיק מעכשיו זה ממש לא. נשים לא עושות דברים כאלה בכלל. את הכי יפה והכי חכמה בעולם! שום דבר לא ישנה את זה, גם אם יהיו כאלה שיבחרו להגיד לך אחרת. לשאול שאלות זה חשוב. גם אם זה כל היום ועל כל דבר ולאמא כואב הראש, תמשיכי לשאול, ככה תדעי הכל. האוכל של הגן הוא לא האוכל הכי טעים בעולם. אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא. עוד תראי.
מזל טוב, ילדה אהובה שלי.
סיגלית הופרט-שגב כותבת את הטור "סיגליות לשבת" בעיתון צפון -1