בהגדה של פסח נאמר שכל אדם צריך לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצריים, וזה למה? כדי שכל אחד יחוש בעצמו, באופן אישי לגמרי, את היציאה הזאת מעבדות לחירות. כי לכל אחד מאיתנו יש את המצריים שלו, את בית העבדים שלו.
יש המון סוגי עבדות. יש אנשים שהם עבדים מבחינה פיזית, עובדים בעבודה קשה, בונים פירמידות לאיזה פרעה תמורת גרושים ולא מסוגלים לפרנס בכבוד את המשפחות שלהם. האנשים האלה הם אנחנו, כל אחד מאיתנו שיוצא כל בוקר לעבודה בתקווה שאולי החודש הוא יקבל איזו העלאה, ישלם פחות מיסים, שאולי החודש הוא יקצץ קצת את המינוס ואולי יוכל להרשות לעצמו משהו שעליו הוא חולם כבר המון זמן. אני מקווה שהממשלה החדשה שהושבעה לא מזמן, באמת תיקח על עצמה, כפי שהתחייבה, להיות משה עבור האנשים האלו, עבורינו, ותוציא אותנו מן המצריים הזאת הישראלית, הקשה, המכוערת והרעה.
יש אנשים שהם עבדים מבחינה רגשית. אנשים שעובדים קשה כל השנה כדי לגרום למישהו אחד או לאנשים רבים לאהוב אותם. הם עושים הכל, מוותרים על עצמם, מוותרים לגמרי על הרצונות שלהם, רק כדי לרצות אנשים אחרים, כדי להיראות טוב בעיניהם. העיניין הוא, שאנחנו מעריכים רק את מי שמעריך את עצמו, ולכן כל העבודה הזאת היא עבודה מיותרת, ברכה לבטלה. אם רק נאהב את עצמנו השנה קצת יותר, נדע להעריך את הדברים הטובים שקיימים בכל אחד מאיתנו, אולי אז נזכה שמישהו אחר או רבים אחרים יאהבו אותנו באמת, כפי שאנחנו באמת.
יש אנשים שהם עבדים מבחינה מחשבתית. אנשים שאסור להם לחשוב את המחשבות העצמאיות שלהם. אנשים שאומרים להם מה לחשוב ואיך, שיש מישהו אחר לוקח על עצמו לחשוב במקומם ומשאיר להם רק פקודות, משאיר להם לבצע. אנשים שלא תמיד הם יודעים למה הם עושים דברים, גם אם לפעמים הם עושים דברים טובים. אלוהים נתן לנו את כוח המחשבה בדיוק כי הוא רצה שנעשה את זה, שנחשוב בעצמנו. הוא רוצה שנשאל את עצמנו שאלות לגבי הקיום שלנו, לגבי הדברים שאנחנו רוצים או לא רוצים לעשות. הוא רוצה שנחשוב על זה ונקבל החלטה, בעצמנו. אני מקווה שהשנה יותר אנשים יחשבו בעצמם, יקבלו אחריות על החיים שלהם, כי אתם לא פחות ולפעמים אפילו הרבה יותר מכל אחד אחר.
חג חירות שמח וקדימה צאו, צאו ממצריים. הגיע הזמן!
סיגלית הופרט שגב
