בכדורגל הישראלי מתרחש מדי עונה מפגש כפול בין בני סכנין לבית"ר ירושלים. המציאות בשנים האחרונות מוכיחה שאין פה שום דבר שקשור לספורט ולאהבת המשחק.
זהו מפגש אלים, רווי מתח דתי ועדתי בין שוליים קיצוניים בשני המחנות. עולם כאוטי מנוכר וגועש, שבו נפרצים כל הסכרים וכל הרוע משתלט על היציעים. המשטרה אובדת עצות ולא יודעת איך בדיוק לטפל בהר הגעש האלים הזה, שסכנות רבות אורבות לפתחו. אני בטוח שהשחקנים רוצים לשחק בשקט וברוגע, וכשזה לא בנמצא, הם מבקשים לעצמם רק שייגמר קרנבל הביבים הזה בשלום.
אני חושב שבמשחק הזה טמונות סכנות רבות, שגם המודיעין המשטרתי לא יכול להכיל אותן, ולכן צריכים גישה שונה. פשוט לקבוע שהמשחק ישוחק ללא קהל ובמגרש ניטרלי עד יעבור זעם, עד שניתן יהיה לנטרל את פוטנציאל השנאה שמנביט פעמיים בעונה. המשחק הזה הוא תמרור אזהרה, מעין הר הבית הספורטיבי. פוטנציאל הנפץ מחייב גישה שונה והחלטית, וכדאי מאוד לתת את הדעת על כך כאן ועכשיו, לפני שיהיה מאוחר. לא חייבים לשחק בכל תנאי ובכל מצב. אני יודע שיש גם אוהדים אחרים בירושלים ובסכנין, והם אלו שסובלים מהמצב הנוכחי. אבל אסור לקחת סיכונים מיותרים וצריך לעצור את הרוע בעודו באיבו.
היו מדינות בדרום אמריקה שפרצה בהן מלחמה בגלל משחק כדורגל. הדבר האחרון שאנו צריכים במתח היומיומי שעובר עלינו במדינה, הוא לקבל כדור נפץ ישר בפנים בשם רוח הספורט והאחווה.
