הייתי בפורים בצפת. אווירה עליזה וססגונית ירדה על העיר, במיוחד הילדים המחופשים שרצים ברחובות ומבקשים דמי פורים. כן, יש דבר כזה. בצפת גיליתי שילדים חרדים קטנים מבקשים כסף מחילונים שהם פוגשים ברחוב. כבר בגיל הזה הם לומדים לעשות הפרדה בין מי שהם ובין מי שהוא אחר.
המאבק שמתנהל היום בחברה הישראלית מטרתו לאחד בין הזרם החרדי לכלל עם ישראל, שיתוף בעול, הכנסת אנשים לפעילות של מד"א, מכבי אש, בתי חולים, וחלק גם לצבא, ובעיקר יציאה למעגל העבודה. התדמיות שלהם ושלנו הן מעוותות ולא נכונות. חרדים רבים עובדים למחייתם ומנהלים אורח חיים דומה לזה שכולנו מנהלים. הבעיה היא כמובן, בהנהגה קיצונית, בפוליטיקאים, כמו בכל דבר ועניין. מי שינסה ללכת על הכול או לא כלום, סופו שיאבד את הכול. את המימון, את התמיכה ואת ההבנה ואת הכבוד שאנחנו נותנים לעולם התורה.
אומרים שחוק הגיוס שעבר לאחרונה בכנסת הוא קיצוני מדי ואיננו מעשי. אולי זה נכון, אבל הוא מסמן את קו הגבול שמעברו קו השבר. לחילונים אין יותר כוח להיות חוטבי העצים ושואבי המים של העדה החרדית. הנטל הוא גדול וקשה והגיע הזמן לשינוי תפיסה, בעיקר במנהיגות החרדית.
יהודה משי זהב היה פעם הקמב"ץ האלים של העדה החרדית הבדלנית. היום הוא איש של עשייה, חרדי שהפך את תפיסתו ומבין כמה חשוב לחיות בדו-קיום, בשיתוף פעולה, כי אחרי ככלות הכל הצדיקים בעזה, בסיני, בסוריה, נהנים מזה שאנחנו במלחמות פנימיות שמחלישות אותנו, ולכן צריך לפתור את הקונפליקט, ויפה שעה אחת קודם.
