fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178232 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

סוף העולם ימינה

חמישה גברים, ספינה אחת והרבה מנות שהחיך יזכור עוד זמן רב. צ'רקס חזר מאושר ממסע בים התיכון
מעט מרינה והרבה נדל"ן. המרינה בלימסול (צילום: אלי קלנברג)
מעט מרינה והרבה נדל"ן. המרינה בלימסול (צילום: אלי קלנברג)

את "בלשי הפרא" קראתי בשבוע שעבר בחוף התורכי. הספר, מאת הצ'יליאני רוברטו בולניו, נחשב לטוב שבספריו, סיפור אהבתם של שני גברים למשוררת אבודה, במקסיקו בראשית שנות ה-70. קראתי את הספר בקאקובה, כפר דייגים תורכי בחוף הדרומי של מפרץ אנטליה, כשספינתי עגנה על המזח של חסן הראשון, דייג מקומי שהפך לאיש תיירות. בתו של חסן, אמידה, יפהפייה נעימת הליכות בת 17, היא תלמידה מצטיינת בעיר המחוז מירה ובשנה הבאה תלמד בפקולטה לרפואה באנטליה.

הכפר נמצא על צלע ההר, נושק לים, ושלט גדול מכריז שיש חשמל, מים, חיבור לאינטרנט ובעיקר דגים טריים. אחרי ארוחת הבוקר שמסתיימת דרך קבע עם כוסית ראקי מהולה בלימון ונענע, בוחרים דגים שבכלוב ללילה, לוקוסים ודניס למכביר. הזמן פה עצר מלכת, שקיעות מרהיבות של רכס הרי הטיורוס, מוזיקה תורכית חרישית ואווירה של סוף העולם ימינה. קאקובה נחשבת לאחד מאתרי היאכטות היפים בעולם. הים שחותך בהרים יוצר מציאות קסומה והזויה במקצת, במיוחד כשמפלס הראקי עולה.

מעט מרינה והרבה נדל"ן. המרינה בלימסול (צילום: אלי קלנברג)
מעט מרינה והרבה נדל"ן. המרינה בלימסול (צילום: אלי קלנברג)

יצאנו לשיט של עשרה ימים בים התיכון. לספינה קוראים אקו ועליה חמישה שייטים מיטיבי ים. יש סקיפר, יש נווט ואחראי תקשורת, שני אנשי צוות וטבח הספינה, בחור בן 24, טבח פאבים שעשה הסבה לים.

תחנה ראשונה, לימסול שבקפריסין. המרינה החדשה היא מעט מרינה והרבה פרויקט נדל"ן. בתים יפהפיים על שפת הים, כפר עם רחובות מרוצפים ממש בתוך העיר. אחרי לילה בלימסול שכלל מוזיקת רמבטיקו ודגים מטוגנים עם שני בקבוקי פלומרי, יצאנו ל-30 שעות ים לעבר האי היווני קוסטלוריזון, משם לקאש בתורכיה, לקאקובה ושוב לים עד חיפה.

דגים שנתפסו בחכות בשקיעה ובזריחה, מוזיקה יוונית, סיפורים מהצבא, תמונה קבוצתית של "האח הגדול", חמישה גברים במרחב רק בלי הרוע ועם הרבה פירגון, ים מחליף צבעים, שקיעות ארגמן טובלות בגיטרה של אהוד בנאי, האוזו מדבר מהגרון, הכל איטי וצלול, והמסע המופלא הזה שמסתיים במפרץ חיפה עם דג אלבקור במשקל של 10 ק"ג מהווה סוג של הצדעה להמינגווי הגדול ולספרו "איים בזרם".

מסע האוכל המפרך שנמשך עשרה ימים ולילות החל בלימסול והתבסס על מאכלי ים, דגים ויינות ומשקאות מקומיים. בלימסול, ליד הנמל במדרחוב, מצאנו את "אלכסנדרה", מסעדה ביתית קטנה שטומנת בתפריט שלה להיט – מנת דיונונים מבושלים ברוטב על בסיס בלסמי ועשבי תיבול.

בבוקר הפלגנו לקוסטלוריזון ואצל וונגלוס, חבר ותיק, הלכנו על פירות ים מטוגנים בתוספת פילה טונה חצי מטוגן חצי גריל. את הטונה במשקל 6 ק"ג אנחנו תפסנו וזה כיסה את החשמל, המים, הקרח וחלק מהמשקאות. בקאקובה בתורכיה אכלנו אצל חסן הראשון גריל מעורב שכלל לוקוס צ'יפורים ולברקי גדולים על הגריל.

גולת הכותרת הייתה ארוחת צהריים בעיירה קאש במעגן הישן על הרציף אצל סמיילי, גם הוא חבר ותיק. אשתו הגישה כבש ותפוחי אדמה מתובלים בירקות. הכבש ישב בתנור גחלים כחמש שעות והוגש בתוספת סלטים שכללו ביצי דגים, חומוס עם צ'ילי חריף וכל זה עם מאגר בלתי נדלה של בירות תורכיות מקומיות וצוננות. הקינוח היה תמיד אבטיח קר וצונן, ובכלל כדאי לזכור שכבש ודגים וחומוס אלו הם מוצרי צריכה בסיסיים על קו החוף הים תיכוני. בתוך כל האושר הזה הבנו שלמרות שיוון קורסת, עדיין יש מקומות אקזוטיים באיים הקטנים שאליהם החורבן לא הגיע.

 

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות