fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178232 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

אבודים: נסע עד ברזיל כדי לחפש את אימו ומצא אותה בארץ

דניאל בן ה-30 הובא לישראל מברזיל וגדל במשפחה מאמצת. כשעמד להתחתן, גילה שהוא סובל ממחלה גנטית נדירה שניתן לטפל בה על ידי תרומת מח עצם מקרוב משפחה מדרגה ראשונה. מה גילה החוקר הפרטי?
החוקר הפרטי אמנון רודס (צילום: עצמי)
החוקר הפרטי אמנון רודס (צילום: עצמי)

בדיוק סיימתי למלא את התשבץ היומי בעיתון, כשלמשרד נכנס בחור צעיר. הוא נראה נסער, כפי שבדרך כלל נראים אנשים שזקוקים לשירותיו של חוקר פרטי.

הוא סיפר לי שהוא בן מאומץ ושהוא נולד בברזיל. לפני כ-30 שנים הוריו המאמצים קיבלו אותו מאימו הביולוגית הצעירה אז. לא היו לו הרבה פרטים עליה, חוץ משמה הפרטי שלה, רנטה, שהייתה רווקה ושהוריה לא ידעו שהייתה בהריון. הוא סיפר מדוע הוא החליט לחפש את הוריו הביולוגיים. הוא עומד להינשא בחודשים הקרובים ובמסגרת בדיקות דם שעשה, התגלה שהוא סובל ממחלה גנטית נדירה ושניתן לטפל בה על ידי קבלת מח עצם מקרוב משפחה מדרגה ראשונה.

מכיוון שהוריו המאמצים לא יוכלו לעזור לו בנושא, הם החליטו שעליו למצוא בדחיפות את אחד מההורים האמיתיים. הוא אמר לי שהוא מתכוון לנסוע לברזיל וחייב איתו חוקר פרטי מנוסה.

אני וצוותי הגענו לברזיל באמצע חודש מאי. מצוידים במפות מקומיות, במילון פורטוגזי-עברי-אנגלי, בנעליים נוחות, ובכיסים פנימיים מלאים בכסף מקומי ודולרים, הגענו למקום הראשון בתכנית העבודה שלנו. בית החולים הממשלתי שבו נולד דניאל. מבית החולים היינו צריכים את תיק הלידה של דניאל. הגענו לארכיון העצום שבו מאוחסנים מסמכים ותיקי לידה ישנים. למרות שמנהל הארכיון דיבר מעט מילים באנגלית, הוא הביט היטב את שפת הדולרים. כעבור כמה דקות, ופחות 500 דולר, קיבלנו את תיק הלידה של דניאל. משם מיהרנו למתורגמן.

החוקר הפרטי אמנון רודס (צילום: עצמי)
החוקר הפרטי אמנון רודס (צילום: עצמי)

למעשה, כל מה שהיינו צריכים לדעת על אימו הביולוגית של דניאל היו רשומים בתיק הלידה. גילינו את שמה, גילה, ילידת ברזיל, סאן פאולו. הוריה הם לאום, יהודי. לפי נתונים אלה, דניאל נולד כיהודי, ואפילו לא היה צריך לעבור גיור כהלכה בארץ. מעניין. בתיק היו רשומים כתובת ההורים ומספר הטלפון שלהם. הסברתי לדניאל, שהפרטים הופיעו בגלל שבית החולים דרש  מאימו, או כל אישה אחרת שעומדת ללדת, פרטים של קרובי משפחה, במידה של סיבוכים בלידה או, גרוע מכך, מוות של היולדת.

עכשיו הגיע רגע האמת, ליצור קשר מיידי עם האם, הוריה או מי שיענה במספר הטלפון שהיה רשום בתיק הלידה. לשיחת הטלפון ענתה משרתת צעירה,  וכעבור כמה שניות ענתה סבתו של דניאל. הצגתי את עצמי, וסיפרתי לה שהנכד שלה נמצא לידי ושהוא מבקש להכיר את אימו. שמעתי צליל של הפתעה בוקע מהשפופרת, דממה, ולאחר מכן ניתוק. לא הופתענו מהתגובה. עכשיו הגיע הזמן לתחנה הבאה.

למחרת, בתשע בבוקר התייצבנו בשערי הבית. הוזמנו להיכנס לחדר המגורים. שם עמדה אישה טמירה ונאה, שבוודאי הייתה קרובה לגיל 70, אך לא נראתה יותר מבת 50 פלוס. היא הייתה בלונדינית, ששידרה אלגנטיות ויוקרה. היא הושיטה לנו את ידה והציגה את עצמה. היא התנצלה שבעלה לא יוכל להיות נוכח בפגישה, אך מבחינת כולנו, אולי עדיף כך. הוא מעולם לא סלח לבתו היחידה, שעזבה את הבית, ונסעה לישראל, ומאז, לא חזרה משם. דניאל ואני הופתענו. אימו הביולוגית בישראל, ואנחנו הגענו לברזיל כדי לפגוש אותה? ניסינו לשכנע את עצמנו שזה לא היה בזבוז זמן.

בקשה אחת הייתה לסבתא של דניאל, שיעבור בדיקת DNA בימים הקרובים. היא רצתה להיות בטוחה שאין שום טעות, וכך גם להרגיע את בעלה, שמי שנמצא מולם הוא אכן הנכד שלהם. כעבור כמה ימים הגיעה התשובה המיוחלת וכך היה. דניאל הוא נכדה הביולוגי.

לפני שנפרדנו מהזוג, קיבלנו מהסבתא מספר טלפון וכתובת של אימו של דניאל  שהבטיח לשמור על הקשר ויצאנו לדרכנו חזרה לארץ.

בחזרה לארץ

נחתנו בארץ כעבור שלושה ימים. מיד התחלתי בחיפושים אחרי אימו. קיוויתי שמספר הטלפון והכתובת שקיבלתי יהיו עדכניים. אימו הביולוגית עברתה את שמה הפרטי ועכשיו כאישה נשואה שמה מירית.

דניאל פוגש את רונית

בחרנו להופיע בביתה של מירית ללא הודעה מראש. בשעה שבע בערב ביום חמישי  הגענו לביתה של מירית. אחרי שני צלצולים קול של אישה בקע מהאינטרקום. לפי המבטא הזר שיערתי שזאת היא. בירכתי אותה בפורטוגזית, ואמרתי לה שנמצא איתי דניאל, שנולד לפני 30 שנים ומחפש את אימו. הייתה דממה של מספר שניות ומיד אחריה, זמזום המבשר שהשער לבית נפתח לקראתנו. הדלת נפתחה ומולנו עמדה אישה גבוהה ונאה. העתק מושלם של דניאל, אבל בגרסה הנשית.

היא שאלה איך מצאנו אותה, אך לא חיכתה לתשובה וסימנה לנו להיכנס. דניאל סיפר לה מדוע  התחיל לחפשה, כיצד הוא גדל כילד מאושר במשפחה מאמצת, ושבסך הכל הוא אדם מאושר, למרות היותו בן מאומץ, חוץ מהמחלה הגנטית שהופיעה משום מקום. כשדניאל סיים את דבריו, היא סיפרה לנו מדוע החליטה למסור את בנה הראשון לאימוץ.

היא הייתה סטודנטית מבריקה בשנת הלימודים הראשונה, אך היא התאהבה באחד המרצים ואחרי כחודשיים של היכרות היא גילתה שהיא בהריון. המרצה סירב לקחת אחריות על מעשיו, גם מחשש שחשיפת הרומן בין מרצה לסטודנטית תפגע בקריירה שלו. מפני שהיא ידעה שאביה לא יסכים שהיא תביא לעולם ילד מחוץ למסגרת הנישואין, כי גם הוא כאיש עסקים מפורסם לא רצה שהמוניטין שלו ייפגע, היא הבינה שהדרך היחידה היא למסור את התינוק שלה לאימוץ.

היא הפסיקה את הלימודים סיפרה להורים שהיא נוסעת לישראל, ועד הלידה עבדה בעבודות מזדמנות. היו לה נקיפות מצפון שהיא מסרה את בנה הראשון לאימוץ ושלא תראה אותו שוב לעולם אז החליטה להתחיל חיים חדשים בישראל. היא הודתה שמעולם לא סלחה לעצמה על שוויתרה על בנה, אבל מבחינתו זה היה הפתרון הטוב ביותר. היא מצאה עבורו זוג שלא יכול היה להביא ילדים לעולם, במצב כלכלי מצוין.

מירית הכירה את המחלה הגנטית שדניאל סבל ממנה, וסיכמה עם דניאל שהם יתחילו לטפל מיד בתהליך הרפואי שהוא צריך לעבור כדי למגר את המחלה. בסוף השיחה כשקמנו ללכת, הם נזכרו שהם אם ובן, ובמקרים כאלה, אנשים מתחבקים בזמן שנפרדים. ראיתי שהם מהססים, אז אני החלטתי שאני אעזור להם. קמתי, חיבקתי את מירית ודניאל הבין את הרמז וחיבק לראשונה את אימו הביולוגית. זה היה רגע מרגש וייחודי.

בדיוק בשביל רגעים כאלה שווה להיות חוקר פרטי.

אמנון רודס-חקירות , נשר משרד:048202817 נייד:0525922245

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות