יונתן פולארד שילם את חובו וישב לפחות 10 שנים יותר מדי במאסר. עכשיו הוא רוצה לחיות את שארית חייו בישראל. הוא מוכן לוותר על אזרחותו האמריקאית, לעלות לישראל ולא לחזור לשם לעולם. השיקום האמיתי שלו הוא בישראל, מדינה שלמענה ריגל, מדינה שיש לה חלק מכריע בטרגדיה האישית שלו. האמריקאים מסרבים כרגע לאפשר לו לצאת את ארצם, מחזיקים אותו בניגוד לרצונו תחת מעקב ואי יכולת תנועה חופשית.
זוהי אינה מדיניות הקשורה לביטחון המדינה. זוהי כבר התעללות באדם שבגד ושילם את מלוא חובו, ואף יותר – לחברה. כל רצונו, כאדם דתי בעל זיקה ציונית, הוא לחיות פה איתנו. אני חושב שבעבודה שקטה, מתחת לרדאר התקשורתי, כל אלו שפעלו למענו חייבים ללחוץ בארצות הברית על כל גורם אפשרי כדי שהפרשה תבוא על סיומה והצדק ייצא לאור. כן, מדובר בצדק.
אינני נמנה עם חסידי פולארד ואינני מגן על המעשה החמור שעשה, אבל 30 שנה בכלא זה די והותר. הוא לא מהווה סכנה לאף אחד, וכל מה שקורה עכשיו זו נקמנות, התעללות, ובעיקר חוסר צדק משווע.