fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178232 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

לידה

זה היה הסיכוי האחרון שלי. הסיכוי האחרון בהחלט לקחת חלק פעיל בדבר המדהים הזה שנקרא לידה
תינוק קטן
צילום אילוסטרציה: פנתרמדיה
סיגלית הופרט שגב (צילום: אלון מצפה)

בשנים האחרונות נעשה שימוש יתר במילה "מדהים", גם על ידי, אני בהחלט מודה באשמה, וניסיתי למצוא מילה אחרת שתוכל לתאר את  הקסם שבלידה, ניסיתי ולא הצלחתי, כי זה בדיוק זה. מדהים!

אנחנו שלוש אחיות (יש גם אח כמובן, אך לסיפור הזה הוא לא רלוונטי. ארז, סליחה) אני מעריכה, הערכה ריאלית, שלא אלד יותר, אני כבר לא בגיל ולא בחשק המתאים, כך גם אחותי דנה בעלת ארבעת הילדים. כך שהלידה השלישית של אחותי הקטנה מי-טל היתה בהחלט ההזדמנות האחרונה בשבילי לחוות לידה מהצד השני של המיטה. עם צלצול הטלפון המתריע על הצירים המתחזקים מדקה לדקה, יצאנו לדרך, שתי אחיות ואמא חרדה אחת, לכיוון בית החולים לניאדו שבנתניה, שם נעצר הזמן בערך בשנות ה-70. חדרי לידה ענתיקה, מיילדות בחצאיות וכיסויי ראש ורופאים דוברי רוסית, אך בהחלט חובשי כיפות, קיבלו את פנינו עם שיטות שכבר מזמן שכחנו.

תינוק קטן
צילום אילוסטרציה: פנתרמדיה

היולדת, איך לומר בעדינות, פחדנית ידועה לשמצה, וכל כחכוח גרון של המיילדת בהחלט נשמע לה כניסיון רמיזה למצב חירום שמתרחש עליה. היא כבר לקחה בחשבון כל אופציה חירומית שעלתה בדעתה, כולל שיתוק, והעובדה שחצי שעה לפני כן היא התעקשה לקבל אפידורל שגורם לסוג של שיתוק בכלל לא שכנעה אותה. להיפך. אבל, היינו שלושתנו בחדר הלידה, שלוש אחיות (שוב אטרח ואציין שגם בעלה היה שם אך גם הוא לא רלוונטי לסיפור הזה. עומרי, סליחה) כולן בשביל אחת, אחת בשביל כולן. צחקנו, בכינו, נלחצנו והתרגשנו עד דמעות כשהקטנצ'יק הזה הגיח פתאום לאוויר העולם והשמיע קולו. אין דבר מופלא מזה, וכל הסופרלטיבים השחוקים נשמעים גם כאן, כל כך במקום, פשוט פלא. פלא הבריאה.

 אז נולד לי אחיין, התשיעי במספר, אני כבר דודה ותיקה, אבל הקטנצ'יק הזה, הוא הראשון שראיתי נולד, מחליק לאוויר חדר הלידה ההומה באנשים מוזרים ולחוצים שעושים קולות ומסנוורים אותו באורות, אנשים שעכשיו הם המשפחה החדשה והרעשנית שלו. הוא השמיע קול אך לא בכה, בעיקר מצמץ בעיניו הגדולות והנפוחות, מנסה לבדוק האם שווה להישאר באזור או לארוז תיק ולטוס לבהאמאס. אז קטנצ'יק, תישאר, כי אנחנו אמנם מוזרים, לחוצים ורעשניים אבל הרי כך גם אתה תהיה, כי אתה חלק מאיתנו, חלק מהדבר הגדול הזה שנקרא משפחה. כבר אוהבים אותך. מזל טוב ותהיה חזק.

אהבתם? שתפו!

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות