fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178232 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

לא הכל אבוד

בשבוע שבו פיטר אוטול, לורנס איש ערב האגדי, הלך לעולמו, יש להצדיע לרוברט רדפורד, בן דורו של אוטול, על המאמץ, היופי, המשחק המשובח ובעיקר על מסר התקווה בעולם די מייאש
רוברט רדפורד, "הכל אבוד" (צילום: יח"צ חו"ל)
רוברט רדפורד, "הכל אבוד" (צילום: יח"צ חו"ל)

השבוע הלכתי לראות את הסרט "הכל אבוד" בכיכובו של רוברט רדפורד בן ה-77. סיפור על יאכטונר בודד וזקן שספינתו פוגעת במכולה בלב האוקייאנוס, שוקעת ומים חודרים לספינה.

זהו סרט מופלא וחריג מכל מה שראיתי עד כה. שחקן אחד, ספינה אחת ואוקייאנוס רחב ידיים המאיים לבלוע את שניהם. סיפור ההישרדות הוא מאוד אותנטי, ואני, שהשיט ביאכטות היא דרך חיים עבורי, יכול להעיד, שהסרט מעלה סיטואציות אמיתיות מעולם השיט, ומבליט משחק פנומנאלי של רדפורד, בתוספת צילומי טבע מדהימים, מוזיקת רקע, רעשים ותחושה שאתה נמצא בלב הסערה עצמה. חשתי עונג צרוף מול המסך במשך שעה וחצי, והיו רגעים שאפילו חשתי תחושות של פחד ומתח עוברות מהמסך ישירות אלי כצופה.

האם סרט כזה עושה זאת גם לצופה הסביר, שאינו מודע מקצועית לעוצמת הסיטואציות? מסתבר שכן, לפחות אצל אותם אנשים שהספקתי לתשאל. הדרמה עוברת לצופה הסביר, בגלל שהכניסו לתוך הסרט אלמנטים הוליוודיים כדי שהדרמה לא תישאר בגדר סרט קאלט למועדוני שיט ברחבי העולם, אלא תחצה את המכשול הזה ותייצר סיפור שגם כל מי שאינו שיט, אבל חובב קולנוע וסרטים, יצפה וייהנה. מאז "הזקן והים", סיפורו המופלא של ארנסט המינגווי, בכיכובו של ספנסר טרייסי, לא נעשה סרט שכולו בנוי על הים והאדם. התוצאה לדעתי, מרתקת ותחושת העומק והמרחב של המתבודד, הנלחם על קיומו באוקייאנוס האין סופי, עוברת ומחלחלת לצופה ברמה אמנותית גבוהה.

רוברט רדפורד, "הכל אבוד" (צילום: יח"צ חו"ל)
רוברט רדפורד, "הכל אבוד" (צילום: יח"צ חו"ל)

טורקי חזק
השבוע כמה מחבריי הסובלים כמוני מאהדת יתר למכבי חיפה, הופתעו לשמוע אותי אומר שאני מייחל לכך שמכבי תל אביב תעלה שלב באירופה. הכיצד? שאלו בתימהון, ואני השבתי, שזה מעביר את הכדורגל הישראלי עוד פאזה לאירופה.

אין לי מושג לאן חותר הבוס והבעלים של מכבי תל אביב גולדהר. העיניים שלי נשואות לאזור קרן הזהב ולעיר הפלאית איסטנבול, שם עושים זאת בגדול. גאלאטסריי עלתה שלב בליגת האלופות. הכסף הגדול, התהילה והאוהדים, הכול מגיע מכול עבר, וזה התחיל בקטן עד להפיכתם לגורם משמעותי באירופה. גאלאטסריי יכולה להפתיע ולהעפיל עד לרבע גמר אלופות. לא בכדי אני חושב שמכבי תל אביב בניהול הנוכחי יכולה להתקדם ולהפוך לקבוצה לגיטימית בצ'מפיונס ליג, כמו קופנהגן למשל.

הרבה מים עברו בבוספורוס עד להצלחה הנוכחית בטורקיה, אבל אין סיבה לא לנסות ללכת בעקבותיה. כן י, בחיפה יש אצטדיון שיהיה בקרוב תפארת אירופית, יש ניהול מקצועי, הכול כבר כל כך קרוב לאירופה, אבל עדיין לא ממומש הפוטנציאל. הדוגמה היא מכבי תל אביב בכדורסל. פעם הם היו בשר תותחים, אחר כך הפכו לתותחים בעצמם. זה לקח 20 שנה בערך עד שטל ברודי צעק לכולם "אנחנו על המפה" ונשאר שם. אוי, כמה שהייתי רוצה לשמוע את אותה צעקה מאריק בנאדו, מיניב קטן, אולי משובל גוזלן. קצת תקווה וחלומות לא הזיקו אף פעם בשום תחום, בטח לא כשמדובר בכדורגל.

"זה לקח 20 שנה בערך עד שטל ברודי צעק לכולם "אנחנו על המפה" ונשאר שם. אוי, כמה שהייתי רוצה לשמוע את אותה צעקה מאריק בנאדו, מיניב קטן, אולי משובל גוזלן"

מי בכלל אשם
רק התחילה הסופה וכמה אידיוטים כבר החלו להוציא מהבוידעם את המילה המקוללת "מחדל". איזה מחדל ואיזה נעליים. זאת הייתה תקופה נהדרת של שלוש יממות שבהן התגלה כל הטוב והיפה במדינה שלנו. אזרחים שאכפת להם תורמים שמיכות ואוכל לנתקעים ולנדכאים. אנשי חברת החשמל עשו לילות כימים כדי למזער את נזקי הטבע ולאפשר לכמה שיותר בתי אב לקבל בחזרה את החשמל.

נגמ"שים וחיילים חילקו מזון והליקופטרים פינו יולדות לבתי חולים. לא מחדל ולא נעליים. המערכת פעלה יפה, בשקט, בסולידריות מקסימלית. אז נכון שפה ושם היו תקלות, לא הגיעו חלב ולחם לשכונות נצורות, אבל בגדול, זו הייתה השעה היפה של אלפי מתנדבים ושל אנשי פיקוד העורף.

רק רינה מצליח בערוץ שלה ודני דויטש המשיכו לקטר ולהאשים את כל מי שאפשר. למה לא חתכו את העצים בזמן? באמת, באמת שזה היה מיותר ואפילו קצת מבייש, הניסיון לחפש דרמות ואשמים בכוח. מבקר המדינה הזדרז להודיע כי יבדוק את הכשלים. גם זו אמירה שלא במקומה. ניתוח מערכתי תמיד טוב אחרי כל אירוע חריג, אבל מפה עד וועדת חקירה ואשמים, הלו, מישהו פה איבד פרופורציות.

"רק רינה מצליח ודני דויטש המשיכו לקטר ולהאשים את כל מי שאפשר. למה לא חתכו את העצים בזמן? באמת, באמת שזה היה מיותר ואפילו קצת מבייש, הניסיון לחפש דרמות ואשמים בכוח"

ולעניין הפרופורציות, במוצאי שבת, בשוך הסערה, צלצלתי לצפת לאשה דתייה בת 86, הסבתא של הילדים שלי. היא נשמעה במצב רוח טוב, סיפרה לי שהיא כבר יומיים ללא חשמל ועם תאורת חירום, שמיכות וטרנזיסטור. היא היתה מעודכנת במה שקורה ודאגה לספר לי שבילדותה בטורקיה, הרבה לפני שהומצאה המילה מחדל, עברה דברים הרבה יותר קשים וראתה עצים גדולים בני מאות שנים קורסים ושרדה סערות גם שם וגם פה. היא, בקור רוח ובהבנת המקרה, נתנה לי תחושה של עונג וחיממה את ליבי בקור העז. אז אני מציע למבקר המדינה או לכל מי שמתכוון לכתוב דוח שלילי ולהלהיט את היצרים, שיירגע ושקודם כל ידבר עם הסבתא של ילדיי.

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות