אהוד אולמרט היה מטובי ראשי הממשלה שהיו לנו פה. האיש ידע לקבל החלטות אמיצות בתחומים הקשורים בביטחון ובעשייה מדינית. הוא היה איש ניהול מצוין שאני בטוח, שאם הייתה לו עוד קדנציה, קרוב לוודאי שהיה עושה היסטוריה עם אבו-מאזן, ומייצר הסכם מדיני עם הפלשתינים.
את כל זה ידע גם השופט, בבואו להטיל עליו עונש, ולמרות כל הדברים הללו גזר עליו שש שנות מאסר, וזאת כי אולמרט וחבר מרעיו, בהיותם אחראים לנעשה בעיריית ירושלים, השחיתו את המידות והפכו את העיר הקדושה לסדום בת ימינו. באופן אישי ליבי על האיש המוכשר הזה, שלא ידע לעמוד בפיתוי ולהבחין בין טוב לרע, בין טפל לעיקר. אם בכל זאת יצא משהו טוב מגזר הדין, זוהי האפשרות שכל מי שקרוב לצלחת ידע שיש דין ויש דיין, ואי אפשר בקלות כזו לערבב בין הטוב והרע.
הרי זה לא רק בירושלים, אלא, לצערנו, בחלק גדול מהשלטון המקומי, שם צריך בעל תפקיד וסמכות לדעת לא לערב מקורבים, לא לתפור מכרז, ולא לשלוח ידיים לכפופות לו. הדרך עדיין רחוקה, ופרשת הולילנד היא תמרור אזהרה, מעין מגדלור ענק המסמן היכן הים מסוכן והיכל עובר הגבול בין המותר לבין האפשר והאסור, ויחד עם זאת, בהסתמך על כך שהכרעת הדין ניתנה בעיקר על סמך עדותו של עד מדינה מושחת, פושע מועד, שניסה להציל את עצמו, כמו כל עד מדינה, במחיר ראשו של האחר, ובהסתמך על כך שאין ראייה חותכת לכך שאהוד אולמרט ידע כמה ולמה קיבל אחיו הבעייתי, יוסי, סכומי כסף מאותו עד מדינה, ואולי יבוא בית המשפט העליון ויפרש באופן אחר את הסיפור המשפטי הזה, ויגיד שעד המדינה נתן ליוסי כדי לתפוס ברשת לוויתן שמן כמו אהוד. הלוואי!
