רונצו' שרק אתמול הגיחה ממני תוך שאני באחד ממצבי הרוח הטובים שלי, עניין חריג ביותר, שכן ילדתי אותה בחודש ינואר, זאת אומרת בחורף, ובחורף קשה לי תמיד לדמיין את עצמי במצב רוח טוב. אבל זה קרה, יום אחד, רגע אחד, ורוני שלי נולדה בדיוק ברגע הזה. הרגע הזה השפיע עליה, כמובן, הרבה יותר ממה שהוא השפיע עלי, כי האנרגיות בחדר הלידה באותו היום כנראה הפכו אותה לילדה שמחה, קלילה וזורמת בזרימה הטובה והמתחבבת על החיים. שנייה אחרי שהסתיימה מסיבת יום הולדת 5 שלה, היא כבר התחילה לתכנן את מסיבת יום הולדת 6, ובחודש האחרון זה הפך להיות כמעט הדבר היחיד שהיא מדברת עליו, וזה, איך לומר בעדינות, קצת מתיש.
התחלנו בישיבת מחתרת משפחתית להתחמק ממנה. בכל פעם שהיא מתחילה לדבר על יום ההולדת שלה, בהדרגה, באיטיות בלתי נתפסת ובכישורי צ'יטות, לא פחות, תוך שנייה ורבע כולם נעלמים. היא, כמובן, לא שמה לב, וגם אם היתה שמה לב זה לא היה מפריע לה, כי מה שטוב בילדים הקלילים והזורמים האלה הוא שהם לא צריכים אף אחד חוץ מאת עצמם וזה כולל גם את נושא השיחות. הם בהחלט לא חייבים שיהיה מישהו מולם על מנת לנהל שיחה, הם יכולים לעשות זאת לגמרי לבד, עם עצמם.
היא כבר בחרה שמלה, נעליים ועוגה, מתנות כמובן, ואפילו את הציורים והברכות שכל אחד יברך אותה. היא בחרה את צבע הבלונים, המפה והמפיות וגם מה כל אחד יגיד ואיך הוא ינשום בזמן שהוא מתקיים במסיבת יום ההולדת שלה. היא כבר חודש, אם לא יותר, נותנת הוראות גם לגננת וגם למטפלות על איך היא בדיוק רוצה שיארגנו את יום ההולדת שלה ואני מבטיחה לכם עם כמות החפירה שהיא חופרת, אף אחד לא יפספס שום פרט. פתאום אני שמה לב שיכול להיות שהילדה הזאת באמת קצת דומה לי.
גיל 6 הוא גיל המעבר בין הגיל הרך לילדות. הילדה שלי כבר מזמן גברת ומדברת אלי תמיד בגובה העיניים על דברים ברומו של עולם, כך שמבחינתה, יום ההולדת הקרוב הוא סתם עניין טכני. עם זאת, עדיף לי והאמת היא, שגם עדיף לכל הסובבים אותה, שהטכניקה הזאת תסתיים במהירות האפשרית כדי לפנות לה זמן לדבר האמיתי – לתכנן את יום הולדת 7.
מזל טוב, אהובה שלי.
