fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178232 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

הרהורים על סבלנות

סבלנות היא שיעור לכל בני האנוש, שיעור חשוב! אבל היא בעיקר ירדה לעולם כדי לחנך אותי.

הילדים שלי מלמדים אותי את השיעור הזה יום יום, שעה שעה. האמת, אני תשושה מזה. כשחילקו סבלנות, לא היתה לי סבלנות לעמוד בתור, ועל כן, השיעור הופך להיות קשה לי. מיום ליום אני מרגישה שההמתנה למשהו שיקרה, כל דבר, הופכת להיות עול כבד על כתפיי, ומיום ליום הילדים שלי מאפשרים לי, ברוב טובם, להרהר בזה שוב ושוב. אני מהרהרת בזה בזמן שאני ממתינה שהם יתארגנו בבוקר, יאכלו, יצאו מהחוג, יכינו שיעורים, יתקלחו, יירדמו.

כפי שאתם מבינים, הם מפנים לי הרבה זמן להרהר בזה. ההגדרה של סבלנות היא היכולת לסבול המתנה. לי כנראה אין את היכולת לסבול, לא את הדבר הספציפי הזה בכל אופן. ועצם זה שהמילה הזאת באה מן השרש – ס.ב.ל – גורמת לי להבין שלכך בעצם התכוון המשורר.

העולם, אם מהרהרים בזה לעומק, מתחלק לשני סוגים של אנשים: אלה עם הסבלנות ואלה שסובלים מאלה עם הסבלנות. מבחינים בזה בקלות בתור לקופה בסופר. אלה בלי הסבלנות עומדים טרודים, זזים מצד לצד ונאנחים בקול רם כל שתי שניות. לעומתם, אלה עם הסבלנות מתחילים לשחק עם הילד של זה שלפניהם בתור, מחפשים איזה משהו לנשנש ובדרך כלל גם מוצאים, עונים למיילים, כותבים סטטוסים בפייסבוק, מצטלמים ובעיקר מטרידים בשאלות את חסרי הסבלנות שעומדים לידם.

בקיצור בשביל הסבלניים, התור לקופה בסופר הוא חוויה ככל החוויות. חסרי הסבלנות ממשיכים לעמוד, לסבול ולהיאנח. המעניין הוא שגם באסלאם וגם בדת ההינדית הסבלנות מתוארת כמידה טובה, אפילו כאחת המידות הטובות ביותר. באסלאם הסבלניים הם הקרובים ביותר לאלוהים, הם אלה המשכינים שלום. בדת היהודית, דווקא, לא מצאתי איזשהו ציון משמעותי לנושא הסבלנות. אולי כי חכמינו כבר הבינו שחבל על הזמן ושמיותר לגרום לנו סבל מיותר. כי הרי מהידועות הן, שאנחנו עם חסר סבלנות מרגע התהוותו. והנה, חיברתי את עצמי לבעיה לאומית, אשר מורידה ממני, באופן טוטאלי, את האחריות לחוסר הסבלנות שלי. מה אני אשמה שנולדתי יהודייה?

אהבתם? שתפו!

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות