רבות נאמר שהאזרחים במדינה הופכים לנתינים של כוחות השלטון והכלכלה, העושים בהם ובמשאבי הטבע ששייכים לציבור כטוב בעיניהם. כולם עוסקים במאבק על מתווה הגז, אך ליבי יוצא דווקא למאבק של קרייתים בראשות איש התקשורת שלמה אברמוביץ, להצלת חוף הים בקרית חיים.
בארץ יש מעט מאוד חופים פתוחים לרשות הציבור. כילדים גדלנו בחוף הזה שעכשיו הולך ונכחד מול עינינו. ל-370 אלף תושבי הקריות היו 10 ק"מ של חוף פתוח. כילדים היינו הולכים ברגל לכיוון הקישון או עד פאתי עכו. אחרי שרפא"ל והנמל החדש שהולך ומוקם, לקחו, האחד בצפון והשני בדרום, נותרו 4 ק"מ של חוף פתוח, הנמצאים בסכנת הכחדה. תש"ן, החברה לתשתיות נפט, "הלאימה" עוד 800 מטר והמאבק היום הוא על פחות מדי חוף פתוח לרווחת התושבים.
בכל העולם החופים הם נכס לטובת התושבים והתיירות. בונים טיילת, בתי קפה, מלונות ומשאירים חופים פתוחים. נשאלת השאלה, מדוע מפעלי תעשייה כמו רפא"ל ותש"ן יושבים דווקא על שפת הים ועל אוצר טבע ורותמים אותו לצורכיהם.
מפרץ חיפה הפך לסיוט של רעש, ריחות ומפגעים בריאותיים שהקטינו לנו את הראש, וזוהי אולי הבעיה. האדישות, העמידה מנגד, חוסר הרצון להתמודד עם גופים גדולים. זה לא גזירה משמיים, זה הון-שלטון שגומר לנו את הטבע והופך אותנו לכלי משחק בידיהם. שלמה אברמוביץ הניף את נס המרד, ובינתיים יש צו מניעה לתהליך ההשתלטות. נמשיך לעקוב ולתמוך כדי לעזור, כי מדובר באיכות ובתרבות החיים של כולנו.
