fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178232 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

געגועים לאסי

רק שבועיים עברו ואני כבר מתגעגע לאסי דיין.
החיים כשמועה. דיין (צילום שמואל רחמני)
החיים כשמועה. דיין (צילום ארכיון: שמואל רחמני)

אני רואה את הסרטים שלו בשעות מאוחרות בלילה, ואני צוחק ונכנס לאטרף. אני ממליץ למי שלא ראה את "פומרנץ" לראות כי זוהי יצירת מופת שלא הלכה טוב בקופות, כמו אסי עצמו, שהיה יצירת מופת שלא הלכה בקופות. רק פעם אחת בעבר הרגשתי תחושת אובדן כה חזקה בעקבות לכתו של יוצר מאיתנו, וזה היה כשמת נתן אלתרמן שכולם קראו לו נתן החכם.

צ'רקס
צ'רקס

גם אלתרמן וגם אסי, למרות השוני ביניהם, היו אמני המילה והסיטואציה, אנשים עם נטייה חזקה להרס עצמי, אנשי קצה. אלתרמן עישן ושתה את עצמו לדעת ונפטר בגיל 59, אבל הוא השאיר לנו את "שמחת עניים", שאני תמיד חוזר ומתחבר אליה, אל אותו הספר ואותה "השמחה" המהולה בנגיעה במוות. ואסי, עם הסמים והנפילות שלו, הטעה את כולנו לחשוב שרק הרוח מסוגלת להתגבר על הגוף, וזה לא קרה, ועכשיו אנחנו חסרים אותו.

ליאור דיין כתב כתבה על אביו בסופשבוע של מעריב. זוהי יצירת מופת עוצמתית ועדות לכך שהכישרון של אסי, לפחות בחלקו, עבר בירושה לבן ליאור, שגם לו יש חיים מורכבים. אני ממליץ לקרוא את הכתבה, עוד דרך לגעת, ולו פעם אחת נוספת, באסי דיין.

החיים כשמועה. דיין (צילום שמואל רחמני)
החיים כשמועה. דיין (צילום ארכיון: שמואל רחמני)

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות