בעיתוני סוף השבוע קראתי שהדלק יעלה ב-25 אגורות לליטר. חשבון מהיר שעשיתי העלה שעבורי מדובר בהוצאה נוספת של 500 שקלים בשנה. במדינה שבה כל הזמן עושים עליך מכות זוחלות, אתה כבר לא מתרגש, אתה אומר לעצמך: זה בקטנה. אבל זוהי הטעות האופטית, זוהי שיטת הסלאמי של מדינתנו – קצת בדלק, קצת באגרות שונות ומשונות, קצת בערק, בסיגריות, בחינוך, בבנייה, ולאט לאט עניבת החנק, באיטיות ובסדיזם מתהדקת על מעמד הביניים. מי שמצליח לצאת ממנה לא מבין שהוא יעשה עוד צעד קדימה וייפול לבור חדש ששליטי הממלכה טמנו לו.
לפני שבועיים כתבתי על חיילי הסדיר בחטיבות החי"ר שחלקם ממש מיעוטי יכולת, משרתים בקו קדמי כשהעורף שלהם חסר יכולת כלכלית. מישהו שלח לי מייל, אמר לי שחייל קרבי צריך לקבל 2500 שקלים בחודש. הכסף ישנו רק שהוא הולך לכל מיני משרדי ממשלה הזויים במקום לאלו שנזקקים לו. הבן אדם עשה חשבון שסגירה של שלושה-ארבעה משרדי ממשלה לא נחוצים תאפשר תקציב הוגן לכל חיילי החי"ר באשר הם. וזה עוד לא הכל. אנחנו לא אנגליה, לא צריכים לא מלך ולא נשיא. אם אחרי שמעון פרס נבטל את מוסד הנשיאות, ייתכן ולא נסדר תפקיד לפנסיונר כמו דוד לוי, או פואד בן אליעזר, אבל נחסוך 70 מיליון שקלים ואפשר במקום נשיא לחזק קצת את תפקיד יו"ר הכנסת.
בקיצור, במלחמה כמו במלחמה, צריך לחזק ולתחזק את האמיצים והראויים ולהוריד את מנות השומן מאלה שכבר מזמן חוגגים על כולנו. ויש לי בשורה לדור הצעיר, תמשיכו לחלום, אבל מחירי הדירות בישראל כנראה לעולם לא יירדו. למה? תבינו לבד.
שתהיה שנה טובה ובטוחה לכולנו.
