יצחק (בוז'י) הרצוג רוצה להיות ראש ממשלה. נכון להיום, סיכוייו להיבחר ולהרכיב ממשלה הם בערך כמו סיכויי הפועל אשקלון לזכות השנה באליפות המדינה בכדורגל. אבל בוז'י לא מוותר, הוא מציג חזות עממית, מוכן להופיע בכל פורום אפשרי, לספוג עלבונות ודאחקות על חשבונו, ובלבד שציבורים גדולים יראו אותו וייפתחו אליו. יש לו חזון אזרחי ראוי ושפוי, אבל במזרח התיכון, שבו מתבצע רצח עם בסוריה והתמונות המזעזעות מול עינינו, הציבור מחפש קודם כל דמות ביטחונית, ואת זה להרצוג אין. הוא רהוט, הוא סחבק, אמא שלו נולדה במצרים, כך שהוא חצי ספרדי, שירת ב-8200, איש משפחה מבית מסורתי שסבו היה הרב הראשי לישראל – אבל כל זה לא מספיק לסלק את הפחדים של כולנו, ולהציב בראש המדינה אדם שהיה שר רווחה מוצלח, שמציע משא ומתן מדיני לפתרון הסכסוך, ושאין לו את הרטוריקה והגימיקים התקשורתיים מבית מדרשם של ביבי נתניהו ויאיר לפיד.[
אני עדיין לא משוכנע, שהאיש הזה, שלא עובר את מסך הבוחר, לא מסוגל, עם צוות טוב, לנהל אותנו ולתת לכולנו, ובמיוחד לכל הצעירים שבינינו, תקווה לחברה יותר מאוזנת ופחות דורסנית. אני מתרשם שלהרצוג יש חזון, ואם לא יקום גוש מרכז חדש, מן הראוי לאפשר לו לנסות עוד פעם אחת לרוץ בראש מפלגת העבודה. אני פשוט לא רואה בסביבה קוסם אחר שיעשה את זה טוב ממנו, וקוסמים, אתם יודעים, לפעמים נופלים ומתרסקים בזירה.
