ביתי הוא מבצרי?

תוך שבוע אירעו ליד ביתי, במרחק 100 מטר מכל צד, שני אירועים פליליים שלימדו אותי עד כמה השלווה השכונתית יכולה להיות דבר שביר, ועד כמה האזרחים התמימים, אני, בני משפחתי, שכנינו וידידינו, יכולים להיות קורבנות של עולם הפשע, בין אם מדובר בעבירות רכוש, או פגיעות פיזיות. האירוע הראשון היה לפנות ערב. קטנוע ועליו שני רוכבים חבושים בקסדות שהסתירו את פניהם, עצרו ליד מכונית חונה, ממש עשרות מטרים מביתי. אחד מהם ירד, שבר את חלון המכונית וזרק לתוכה חפץ ותוך שניות ספורות הפך אותה לעמוד אש לוהט. מיד נסגר הרחוב על ידי משטרה וכיבוי אש, ויש לומר שכוחות הביטחון פעלו במהירות וביעילות והשיבו את הסדר על כנו.

מספר ימים לאחר מכן ישב איש משטרה ותיק ומוכר באזור, לבוש בבגדים אזרחיים, במסעדה מול הרחוב בו אני גר. תוך כדי שיחה עם אדם אחר, הוא הבחין בשתי דמויות וחשד שמדובר בפורצים. זה קרה בשעת צהריים, ואדם לא מקצועי כנראה לא היה חושד כלל בצמד הבחורים שהכניסו סחורה גנובה לאוטו. בריצה מהירה הגיע אליהם איש החוק ובפעולה חדה ונחרצת הצליח לאזוק אותם ולהכניסם לתוך המכונית. מדובר בשני פורצים שבאו מאזור המרכז לבזוז רכוש אצלנו, ותודות לתושייתו של הבלש הם נלכדו על חם. מעוברי אורח שמעתי שזה היה ממש כמו בסרטים.

אני מספר את הסיפור כדי שגם אנחנו, האזרחים הפשוטים, נתחיל להיות יותר ערניים לנעשה סביבנו. אחרי הכל, שני אירועים פליליים ברחוב שקט אחד זה באמת קצת יותר מדי בשביל כולנו, והחיים הם לא סרט.

אחצון ויחצון

השבוע הרגיזה אותי הזמרת נורית גלרון. היתה לה השבוע הופעה במועדון זאפה בתל אביב, וכמי שראה אותה שרה ומופיעה, אני יודע להעריך את סגולותיה כזמרת וכפרפורמרית. אבל לא על יכולותיה המקצועיות רציתי לספר, אלא על האחצון (אאוטינג) שעשתה בזמן ההופעה לרמטכ"ל בני גנץ.

הרמטכ"ל עבר שבוע קשה של ניהול מלחמה בדרום, בא הבן אדם הביתה, פשט מדים והלך יחד עם אשתו להירגע. נכנס בחושך להופעה, והדבר האחרון שהוא היה צריך זה מצלמות טלוויזיה, יחסי ציבור ופגיעה בפרטיות. במדינה שלנו, איש ציבור, בין אם מדובר בשר בכיר, מפקד בכיר, או ראש עיר, איבד מזמן את פרטיותו לטובת הציבור הרחב.

בעידן הרייטינג המטורף והסלביות המוחצנת והמעצבנת, בן אדם מפורסם צריך לברוח לחו"ל כדי לתפוס שלווה ומעט מסתור מהעין הציבורית, וגם שם לא בטוח שיתמזל מזלו והדבר יצליח. לפעמים פשוט צריך לכבד את הצד הפרטי של הבן אדם ולאפשר לו מדי פעם, ולו לשעות ספורות, לחיות כאחד האדם, לאכול במסעדה, לשבת בבית קפה, ללכת להצגה או לסרט, בלי שהמצלמות יבזיקו עליו כל הזמן. לגבי בני גנץ, נדמה לי שהוא ממש הובך מהאירוע, ונראה שבפעם הבאה שהוא יילך להופעה הוא יצטרך להתחפש כדי שיתנו לו מה שמגיע לכל אזרח במדינה. קצת שקט. לא הכל זה יחסי ציבור, ואת זה נורית גלרון כאדם פרטי בטח יודעת.

גלגל המזלות

תראו איך גלגל מסתובב לו. אריק בנאדו, הבן אדם שנודה על ידי האוהדים הירוקים, הפך למאמן מכבי חיפה, וראובן עטר, המאמי של האוהדים, פוטר והלך הביתה. כשבנאדו חזר לחיפה כבלם מבוגר והציל לאלישע לוי את העונה, הוא סבל מחרם אוהדים שלא סלחו לו על עזיבתו. אחר כך אלישע לא אפשר לו להיות איתו על הספסל, וכמובן שגם עטר דאג להרחיקו למגרשי הנוער. לא יודע מי הרגיש מאוים יותר מבנאדו, לוי או עטר, אבל בעולם הכדורגל הגלגל יכול להתהפך תוך כדי משחק ובסופו של דבר הכל משחק.

תראו את הסיפור של רן בן שמעון בקפריסין. בן שמעון למד מהניסיון ולא בעט בדלי החלב הקפריסאי. הוא יודע היטב שבזמנים קשים בארץ, קפריסין מהווה מקום טוב למאמן ישראלי, לכן הוא פעל בג'נטלמניות, נתן לאנשי לרנקה ולאוהדים את הכבוד הראוי ורק הרוויח מכך.

קודם כל כי העונה הזאת מבחינת חיפה די גמורה, ודבר שני, גם אם יחכה שנה שנתיים או יותר, בסופו של דבר הוא יגיע למכבי חיפה. כמי שמכיר את לרנקה היטב, אני יכול להעיד שזהו מקום נהדר לאמן בו, מקום שוחר כדורגל עם אווירה חמה ואוהדים שמחוברים היטב לכדורגל היווני והאירופי. יש עוד מקום בקפריסין שנפלא לאמן בו. הוא נקרא פראלימיני, כפר נופש בין איה נאפה לפמגוסטה. מקום שליו, בית הבראה לכל מאמן ישראלי בדרך לפסגה. תשאלו את אלי גוטמן.