fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178232 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

בטעם של פעם

השירים של סשה ארגוב הם נכסי צאן ברזל של תרבותנו המתחדשת. זוהי לא פראזה אלא עובדה קיימת. האם העובדה הזאת תשתמר לעד? האם השינוי בכיוון המוזיקלי לזמר הים התיכוני הופכת את שירתו של ארגוב לבלתי רלוונטית?
סשה ארגוב ומתי כספי בתיאטרון ירושלים (צילום: הרמן חנניה, לע"מ)

עמוס עבר הדני וגיא יפה, שני מלחינים ומפיקים מוזיקליים בוגרי להקות צבאיות, הרימו את הכפפה ויחד עם זמרים נוספים, אלון נגל, צבי בומס והילה יפה, הוציאו דיסק מדהים הנקרא "החולמים אחר השמש", שבו הם נותנים ביטוי מחודש לשירים כמו "אליפלט", "אם תרצי", זמר "אהבה לים", "דוד שמש ואנטנה גם" ועוד שירים משנות ה-60.

סשה ארגוב ומתי כספי בתיאטרון ירושלים (צילום: הרמן חנניה, לע"מ)
סשה ארגוב ומתי כספי בתיאטרון ירושלים (צילום: הרמן חנניה, לע"מ)

רק שימו לב מי היו הכותבים של סשה ארגוב: נתן אלתרמן, חיים חפר, נתן יונתן, רפאל אליעז – כולם משוררים שהטביעו את חותמם התרבותי גם דרך השירה והמוזיקה הקלה. האם זוהי מוזיקה אליטיסטית? לדעתי אין דבר כזה. המוזיקה הזאת מחזירה דור שלם אל בורות המים ושדות הארץ היפה, בעיבודים נדירים ובמגוון קולות יוצא דופן.

ביוון היה מלחין ששמו ציצאניס, ששירתו מושמעת במועדוני הרמבטיקו, וזכתה לעדנה מחודשת בשנות ה-80 על ידי דאלארס ואחרים. האם שירי סשה ארגוב יזכו לביצועים של זמרים מהז'אנר הים תיכוני? קשה לדעת, אבל מסתבר שלנוסטלגיה יש חיים משלה ומועדוני זמר מקיימים את הז'אנר הזה, ואולי עשייה מבורכת, כמו הדיסק הנוכחי, תיתן איזה דחיפה להגיע לקהל שלא ידע את סשה ארגוב, וכשישמע יבין כמה הפסיד.

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות