תשעה חברי משלחת רפואית מישראל, נסעו לאחרונה לניגריה, בכדי להקים מחלקה לניתוחי לב בילדים ולטפל בחולים מקומיים. המשלחת כללה קרדיולוגים, אחיות, מרדימים וטכנאי רפואי ושילבה צוותים רפואיים מבתי החולים שיבא, רמב"ם ונהריה.
הפרויקט שהתחיל כיוזמה של ד"ר דוד משאלי, מנהל מרכז הלב בבית החולים ספרא לילדים, שיבא, הפועל גם ברמב"ם. דר' יובי אקופונקויה, כירורג ניגרי שהתמחה אצלו, סיפר על מצב הילדים בארץ מולדתו. בניגריה, המדינה המאוכלסת ביותר באפריקה, ישנם כ-160 מיליון תושבים, כאשר בדרום המדינה, המיושב על ידי אוכלוסייה נוצרית בעיקר, אין בית חולים המבצע ניתוחי לב באופן סדיר והתושבים שיכולים להרשות לעצמם לצאת מהמדינה, נאלצים לעשות זאת על מנת להתנתח.
במשך שבוע ימים טיפלו חברי המשלחת בעשרה חולי לב, רובם פעוטות וילדים הסובלים ממומי לב מולדים, בחדרי ניתוח שהוקמו וצוידו במיוחד למען מטרה זו. עבור הצוות הישראלי, שרגיל לפעול בתנאים טובים ומתקדמים יותר, חדרי הניתוח בניגריה היוו אתגר, שכן הציוד שנרכש על ידי בית החולים הניגרי היה מיושן וחדרי הניתוח היו ארכאיים: "הקמנו במו ידינו את חדר הניתוח וחיברנו את הציוד במשך היום הראשון לשהותנו שם", מספר רמי הייזלר, אחראי צוות טכנאי מכונת לב ריאה ברמב"ם וחבר המשלחת לניגריה, "בהתחלה זה היה קצת מהמם לנסות להבין איך אנחנו אמורים לבצע ניתוחים בתנאי עבודה מלפני כמה עשורים טובים, אבל מסתבר שעם קצת מוטיבציה והרבה כוח רצון, הכול אפשרי".
חדר הניתוח עבד מידי יום, משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הלילה. בכל ניתוח נתקל הצוות באתגרים טיפוליים שונים, ועמד בהם בהצלחה, ולבסוף כל הילדים שטופלו ונותחו, שוחררו לבתיהם.
"זה היה פיילוט שהוכתר בהצלחה על ידי כל הצדדים", מסביר דר' צבי אדלר, רופא בכיר במחלקת ניתוחי לב ברמב"ם ואחראי ניתוחי לב בילדים בביה"ח שלקח חלק במשלחת, "כעת אנו מתכננים לחזור לשם כל כמה חודשים, כדי לשמר ולפתח את הפרויקט החשוב הזה, ולסייע לאוכלוסייה המקומית בהצלת חיים".
עם סיום שהותם באפריקה, הצוות הישראלי זכה לאירוע פרידה השמור לאורחי כבוד בלבד. בליווי נגינה, שירה וריקוד מסורתיים, הוענקו לכל אחד מחברי המשלחת תלבושות ניגריות מיוחדות נתפרו עבורם, וכל אלו חברו לחוויה מקרבת לבבות.
"בטיסה לארץ חשבתי לעצמי: איך ניתן לתאר את החוויה לאחרים?", משחזר הייזלר את שהיה, "התשובה פשוטה: לא ניתן לתאר!. כל ניסיון להסביר זאת לא יצליח להעביר את התחושות, המראות האמתיים, ובעיקר את הרצון העז לשוב ולהמשיך את הפרויקט הנפלא הזה".
