למלאך יש כנפיים ולי אין

גדי שבתאי גדל בקרית ביאליק, דור שני לניצול שואה, בנם של שלמה ובת שבע. אביו עלה לארץ מרומניה לאחר השואה ועבד כל חייו בקואופרטיב אחדות. אמו נולדה בירושלים, למשפחה מרוקאית, והוכרזה על ידי הבריטים כלוחמת מחתרת. היא נתפסה וישבה בכלא בית לחם. בעיתונים הפלסטינים כינו אותה "הטרוריסטית הצעירה ביותר בפלשתינה". רק השנה קיבל שבתאי ממשרד הביטחון מדליות כבוד ע"ש אמו.

לימים הפך שבתאי לאיש עסקים, הוא נשוי בשנית ואב לארבעה ילדים. דור ובת אל, ילדיו הגדולים, חיים עם אמם בארצות הברית. הוא מתגורר עם רעייתו ושני ילדיו בקיבוץ ראש הנקרה. עוד בגיל 15 התנדב בכל מיני פרויקטים חברתיים. ציון דרך חשוב בחייו היה לפני גיוסו לצה"ל. הימים, ימי מלחמת לבנון הראשונה, 1982. שבתאי אירגן לחיילים שחיכו לעלות לשטח האויב עוגות תוצרת בית מנשות קרית ביאליק. כבר אז הבין שהחיוך הזה שקיבל מאותם חיילים ילווה אותו לאורך חייו. מאז, כמו כדור שלג, התווספו אינסוף אירועים, שבהם הוכתר בתקשורת כמלאך שיודע להציל אנשים ממצוקות.

עוד בגיל 15 התנדב בכל מיני פרויקטים חברתיים. ציון דרך חשוב בחייו היה לפני גיוסו לצה"ל. הימים, ימי מלחמת לבנון הראשונה, 1982. שבתאי אירגן לחיילים שחיכו לעלות לשטח האויב עוגות תוצרת בית מנשות קרית ביאליק. כבר אז הבין שהחיוך הזה שקיבל מאותם חיילים ילווה אותו לאורך חייו. מאז, כמו כדור שלג, התווספו אינסוף אירועים, שבהם הוכתר בתקשורת כמלאך שיודע להציל אנשים ממצוקות.  גם בצבא מימש את שליחותו כשהדריך חיילי מכ"ם, מי שכונו "נערי רפול".

בהמשך למד הוראה והיה מורה, עד שיום אחד קראה לו מנהלת בית הספר ואמרה לו "צא לשוק החופשי, תעשה כסף". הוא לא הקים מעולם עמותה, גמ"ח, מחסן חסד, קרן לתרומות, כלום. הוא כל כולו נתינה של איש אחד, שמאחוריו "צבא" של פעילים שרק מחכים שיקרא להם.

 האגו בצד
שבתאי: "אחד הדברים שמנחים אנשים שעוסקים בפעילות חברתית טהורה הוא ללמוד לשים את האגו בצד, לעשות את כל הפעילות מעומק הלב ולא לצפות לתודה או לתמורה.

החיוך וההוקרה הם התמורה. אני מרגיש היום שזכיתי במתנה גדולה מאוד. אני לא אשכח שבשנות ה~90 נסעתי לרומניה וראיתי ילד קטן לבוש סחבות ברחוב. נכנסתי לחנות והלבשתי אותו, אבל נתתי לו בשקית את בגדיו הבלויים, כדי שינציח את הרגע. היום, הילד זה צריך להיות בן 30 ואני מקווה שהצלחתי להשפיע על חייו.

"אין ספק שאני אדם מאוד טוטאלי. כשאני מקבל משימה אני מאוד טוטאלי. אני לא ידוע לעשות דברים באמצע. עם השנים למדתי לא להיות סוליסט ולשתף אנשים. רק בשנים האחרונות התקשורת נחשפה לפעילות שלי שרוב שנות פעילותי הייתה נסתרת מהעין".

בשנת 2011, כשגלעד שליט ציין ארבע שנים בשבי החמאס, אך הארץ רועשת מפרשיות קצב, אולמרט ודני דנקנר, החליט שבתאי לצאת למסע רגלי מראש הנקרה עד לאוהל של אביבה ונועם שליט בירושלים. תשעה ימים ארכה הדרך. מכיוון שהימים הם לפני פסח, הוא הצטייד בשש מצות, חמש מהן הוא צבע בשחור ואחת בלבן. בדרך לירושלים הצטרפו אליו אנשים נוספים.

הוא נזכר: "זו הייתה אמירה גדולה מאד. אני לא רציתי שגלעד שליט יהיה רון ארד. התחנה הראשונה היתה אצל סבו של גלעד, צבי, בקרית אתא. עד היום, כשאני מנתח את זה, קשה לי להבין מאיפה המוטיבציה. אני זוכר שהייתי מסיר את הנעליים, הייתי צורח מכאבים עזים אחרי יום הליכה. גם עם משפחת שליט לא היה קל. אמרו לי 'אל תצפה אפילו לשלום מההורים', ובאמת כך היה. הגשתי לנועם שליט את המצות והוא אמר שממילא הם לא חוגגים את הפסח בלי גלעד. אני לא עשיתי את זה בשבילם, עשיתי את זה בשבילי ובשביל הדור הבא, ילדיי. את גלעד שליט לא פגשתי מעולם, זה לא היה חשוב לי. עכשיו אני מלווה את משפחתו של אורון שאול מטבריה, שנלחמת שגופת בנה תוחזר מידי החמאס, כי לא מפקירים חיילים בידי אויב".

 מגשים המשאלות
ביום שישי שעבר, קיבל טלפון ממשפחה בחדרה שסיפרה לו שאין בביתה חשמל ואוכל. הוא עבר בין הבתים ואסף מזון ודמי כיס עבורם. הוא מספר איך פעם דרש ברדיו של אייבי נתן בשידור חי 150 מזרונים חדשים לילדי כבר הנוער אהבה בקרית ביאליק. לפני חודשיים כל המדינה התרגשה מחגיגת בר המצווה של אריאל קרנט מכפר ברוך. אריאל חגג את בר המצווה, והוא רק בן 11 וחצי, כדי שאמו, ימית, שחלתה בסרטן סופני ונותרו לה שלושה חודשים לחיות, תשתתף גם היא בשמחה. את האירוע ארגן שבתאי.

את משפחת קרנט הכיר שנתיים קודם לכן, כשבית המשפחה נשרף על כל תכולתו חמישה ימים לפני בת המצווה של הבת, דניאל. הפקת התוכנית של רפי רשף הגיעה לשבתאי שמצליח לארגן חגיגת בת מצווה ל~140 אורחים בארבעה ימים. כבר אז, החל להידרדר מצבה הבריאותי של ימית. שבתאי נזכר: "בעקבות האירוע הזה הבנתי את הגודל של צבא הפעילים החברתיים שעומד מאחוריי. ברגע שפרסמתי על המקרה וביקשתי עזרה, קיבלתי כמות אדירה של טלפונים. דנה פחימה, אשתו של דניאל פחימה מעכו, שנפצע אנושות בפיגוע בבורגס, התקשרה והציע את דניאל ואחיו כתקליטנים באותו הערב. לא יכולתי לסרב. היא רצתה להחזיר מכל הטוב שהרעיפו עליהם. לימית קרנט היה חן מיוחד, וכל מה שהיא ביקשה, לא יכולתי לסרב לה. מאז הקשר עם המשפחה התהדק.

"לפני ארבעה חודשים קיבלנו טלפון מימית. היא סיפרה לי שחלה החמרה רצינית במצבה. היא הייתה מאוד מבוהלת והייתה חייבת לפרוק את זה מהלב. לפני חודשיים, בשש בבוקר, קיבלתי הודעת טקסט מעופר, בעלה של ימית, בה הוא אומר לי שמצבה קריטי. הרופאים הפסיקו את הטיפולים הכימותרפיים ואמרו שנותרו לה בין חודש לשלושה לחיות. הם קלעו בול. היא נפטרה אחרי חודשיים.

"נסעתי אליה לרמב"ם, שוחחנו ושאלתי מה המשאלה שלה. היא ביקשה להגיע לכותל וגם לחגוג לבן שלה בר מצווה. ימית הייתה נחושה להקדים את החגיגה. הבנתי שאי אפשר לסרב, וכבר במעלית, ביציאה מבית החולים, התחלתי לפרסם את העניין. בארבע אחרי הצהריים כתבתי לה: 'ביום רביעי הקרוב תהיה לך מסיבה מפוארת לאריאל ואת תהיה האשה הכי יפה בישראל'. היא השיבה עם תמונה של ארבעה לבבות".

פרויקט בר המצווה של שבתאי כלל 300 אורחים, קייטרינג, צלמים, חברת הפקות, בני המשפחה נכנסו לאולם בלימוזינה. "ראיתי את עופר והילדים הם קרנו מאושר. תקעו בשופר ותופפו בתופים. לא היה אחד שלא הזיל דמעה. הסיפור הזה נגע בעם שלם. היא אם לחמישה ילדים קטנים והרגשתי שחיברתי עם שלם. ערוצי  הטלוויזיה העבירו בשמונה בערב, בשידור ישיר, את בר המצווה. מאז, המודל הזה מועתק על ידי פעילים אחרים וכבר התקיימו חגיגות בר מצווה דומות בקרית אתא ובבאר שבע, וזה משמח אותי".

להציל את דור

בתוך כל ההמולה הזאת, שבתאי שוכח את עצמו, לפעמים. לפני כשנה וחצי פרסם סטטוס בפייסבוק וסיפר על המצב של בנו דור, 21, שגר בארצות הברית וחולה במחלת מעיים קשה. הסטטוס נגע בכל כך הרבה אנשים, שהיו מי שרכשו עבורו את כרטיסי הטיסה לשלוש הפעמים בהן נסע לארצות הברית, לבקר את בנו. בפעם הראשונה היו אלה הפעילים מהמטה שלגלעד שליט ששלחו לו כרטיס טיסה, בפעם השנייה היו אלה משפחות מעוטף עזה, שזכרו מה עשה עבורן במבצע "עמוד ענן". את כרטיס הטיסה האחרון רכשה עבורו לפני מותה ימית קרנט. היא אף שכרה לו רכב לשבועיים. קרנט נפטרה שבוע לאחר שחזר לארץ. הוא היה אחראי על סידורי הלווייתה.

איך זה להיות מהצד השני ולקבל תרומות?

"נורא לא פשוט. החברים שלי התעמתו איתי. אמרו לי שלא ייתכן שאני תורם לכל העולם וכשזה מגיע לפתח ביתי אני מסרב לקבל, אבל זה מביך אותי. למלאך יש כנפיים ולי אין כנפיים. כל הסיפורים הם מפעל החיים שלי, רצף של פרויקטים שלכולם מכנה משותף. יש רק יום אחד בשנה שאני לא עושה בו מעשים טובים וזהו יום המעשים הטובים של שרי אריסון ובנק פועלים. אני לא יכול להבין למה צריך יום מעשים טובים על שם טייקון, שפעם בשנה לוקח פח צבע לצבוע כמה קירות. גם כל השנור שנעשה בעמותות לקראת החגים מפריע לי מאוד, מכיוון שראשי העמותות מרוויחים משכורות עתק. זה צורם מאוד. מדברים כל הזמן שהנוער התקלקל, ואנחנו כחברה ישראלית צריכים לתקן, אבל זה לא נכון.

"אני זכיתי, ראיתי את הבן שלי שלוש פעמים בשנה וחצי. הטיסו אותי אנשים שמכירים את פועלי. אבל דור שלי צריך את העזרה של כולם". דור גדל בנהריה למד בבית הספר רמז. בגיל 9 עבר עם אמו ואחותו בת אל להתגורר באריזונה. דור, ילד מחונן, למד בקולג' וזכה למלגות ולתעודת הצטיינות מהנשיא אובמה. לפני שלוש שנים לקה ב"קוליטיס קיבית", מחלת מעיים קשה מאוד. הוא היה במצב קשה, על סף מוות, כשהמעי הגס שלו הפך לנמק.

שבתאי: "היו חייבים לנתח אותו, כדי שלא יצוצו תאים סרטניים בכבד. הוא נפל מפסגת האוורסט לתהום. גם אמו, שמטפלת בו, צריכה לעבוד ולפרנס את משפחתה. הוא חי כעת אצל חברתו שרה, שהיא המלאך שלו. שרה הקימה דף לגיוס תרומות עבורו. דור צריך לקבל זריקות לעמוד השדרה, שיקלו על מצבו. שלוש שנים שהוא חי על מורפיום ולא יוצא מהבית. הטיפול בו עד היום עלה כ~2.5 מיליון דולר, חלק מכספי הביטוח וחלק על חשבון המשפחה. גם מצבו הנפשי רע מאוד.

"עיצבתי קולקציית תכשיטים שכל כולה לתרומות עבור דור. התכשיטים בציפוי זהב, 18 קראט, עם אבני סוורווסקי, נמכרים באינטרנט במחירים טובים. החלום שלי שהוא יבריא ויקום על רגליו. דור הוא סוג של נס. אני מייחל שתהיה לי היכולת להמשיך להיות במקום הטבעי לי – הנתינה. לעזור לאנשים".

פתחו את הלב
לתרומות עבור דור שבתאי לחצו כאן
לרכישת תכשיט מקולקציית התכשיטים של גדי שבתאי למען בנו לחצו כאן