fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178237 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

"ישראל היא הבית שלנו, העבר שלקחו לנו והעתיד שיבוא"

ראמי, רני, דני וגרייס בוטרוס הם ארבעה אחים מאחת ממשפחות צד"ל אשר זוכרים במעומעם את החיים בלבנון, מתגעגעים למשפחה שהשאירו מאחור, מתמודדים עם הקשיים בישראל ומנסים לשלב בין העבר לעתיד דרך השירות הלאומי בעמותת שלומית
צילום: באדיבות משפחת בוטרוס
האחים בוטרוס. צילום: באדיבותם

במשפחת בוטרוס מנהריה, משפחת צד"ל שהגיעה לארץ עם הנסיגה מלבנון בשנת 2000, יש ארבעה אחים ואחיות: הבת גרייס (26), הבן דני (24), הבן רני (22) והבן הצעיר ראמי (20). המשותף לכולם מלבד היותם אחים, הוא ההתנדבות בשירות הלאומי. לצעירים הללו לא התאפשר להתגייס לצה"ל בשל חשש המשפחה מאובדן האזרחות הלבנונית ובשל הפחד מלאבד את התקווה הקטנה לחזור באחד מן הימים למשפחה שנותרה מאחור.

למרות שנאלצו לוותר על השירות בצבא, האחים לבית משפחת בוטרוס בחרו להתנדב לשירות לאומי בעמותת שלומית ובכך להוקיר תודה למדינת ישראל שתמכה וסייעה בתקופה הקשה בחייהם ולהעמיק את הקשר, החיבור ותחושת השייכות שלהם למדינה ולקהילה.

ראמי בוטרוס, הצעיר מבין האחים, שמסיים בימים אלה שנתיים של שירות במרפאות החוץ בבית החולים נהריה מספר: "בימים הראשונים שלנו בישראל היה מאוד קשה. לא קיבלו אותנו, לא ידענו את השפה, לא היה לנו מושג איפה נגור. עם הזמן התמקמנו בנהריה והתחברנו לעוד צד"ליניקים שהתגוררו לידנו. זה עזר לנו להתאקלם יותר מהר. כולם הבינו את כולם וכולם עזרו לכולם. כשהגענו לבתי הספר, התחלנו להתחבר לילדים יהודים וצברנו הרבה חברים. ואז הגיע צו ראשון, מאוד התרגשתי, אבל אבא שלי מאוד פחד, הוא ביקש שאוותר. המשמעות של להתגייס לצה"ל מבחינתו כרוכה בלאבד את המשפחה שלי בלבנון ואת התקווה שנותרה לנו שיום אחד נוכל לשוב ולראות אותם.

 

צילום: באדיבות משפחת בוטרוס
האחים בוטרוס. צילום: באדיבותם

לא ויתרו על התרומה למדינה

"בפני כל האחים שלי עמדה ההחלטה האם להתגייס לצה"ל או לא, אך כשהוחלט שלא, כולם בחרו לא לוותר על התרומה למדינה ובחרו בהתנדבות בשירות הלאומי ואפילו באותו התחום. אחי דני התנדב במחלקת טיפול נמרץ, אחותי גרייס התנדבה במרפאות חוץ ואחי רני התנדב בחדרי ניתוח. ידעתי שגם אני אלך באותה הדרך. חברים שלי מבית הספר הופתעו מהבחירה כי יש צד"לניקים שהחליטו לעזוב את המדינה ובכלל לא להתנדב ואנחנו לעומת זאת בחרנו להתנדב ולתרום למדינה. אני יודע שאם לא היו מאפשרים לי לעשות שירות לאומי, הייתי מחפש כל דרך כדי לעשות לפחות שנת שירות. אנחנו גדלנו והתחנכנו בבית ספר קיבוצי. בית ספר בו גדלים תחת ערכים של התנדבות, עזרה לזולת וקבלת האחר ולכן רציתי לתרום בדרך כזו או אחרת לחברה הישראלית ולמדינה. רציתי להתנדב כדי להרגיש אזרח שווה זכויות כמו כולם. ישראל היא הבית שלנו וגם העתיד שלנו".

 

מקצוע לחיים

מלבד השילוב בחברה הישראלית, השירות הלאומי אפשר לאחים למצוא מקצוע עתידי. סמי מספר על אחיו רני אשר לומד כיום סיעוד: "אחי בחר ללמוד את מקצוע הסיעוד בעקבות השירות הלאומי שעבר. הוא התנדב בחדרי ניתוח ברמב"ם במשך שנתיים ועם הזמן הוא נקשר למטופלים ולצוות והוא ידע שזה מה שירצה לעשות כשיגדל. גם אני מתכוון להמשיך ולעסוק בתחום הרפואה. השירות הלאומי עזר לי לבחור מקצוע לחיים. לפני כן לא חשבתי שאי פעם אתחבר לבתי חולים ובכלל לחולים. השירות הלאומי נתן לי לגמרי כיוון".

מנכ"לית עמותת שלומית להפעלת מתנדבים בשירות לאומי ואזרחי, ארנה קוטלר: "השירות הלאומי הוא מעין מעבדה לחיים עבור צעירות וצעירים שנמנעה מהם האפשרות לשרת בצה"ל, לא משנה מאיזו סיבה. בזכות השירות אותם צעירים נחשפים לעולם התעסוקה, רוכשים כלים וערכים שיסייעו להם להיות בני אדם ואזרחים אוטונומיים התורמים ושותפים בחברה ובמדינה.

אנחנו בשלומית, כבר יותר מ~20 שנה, פועלים כך שכל מי שרוצה לתרום ולהתנדב ללא הבדל של דת, מגדר, אמונה או לאום ימצא מקום. חזון העמותה הפך לנחלת הכלל וחולל ומחולל עדיין מהפיכה חברתית בישראל בכל הקשור להתנדבות פלורליסטית, אזרחית וא~פוליטית.

סיפורם של האחים בוטרוס הוא דוגמה לעשייה שלנו. לשמחתי מדי שנה מצטרפים לעמותה כמה עשרות של צעירות וצעירים מבני משפחות צד"ל המבצעים שירות התנדבותי, משמעותי שמסייע להם להעמיק את הקשר בינם לבין החברה הישראלית.

דווקא בימים אלו, בהם שוב מתגלה החברה הישראלית כחברה משוסעת ומקוטבת, השירות הלאומי מאפשר מפגש בלתי אמצעי של צעירים המייצגים את כל הקשת האנושית והתרבותית הישראלית ובכך אנו מסייעים להעצמת השלם המשותף ולהקטנת המבדל והמפריד".

 

ראמי: "הגיע צו ראשון, מאוד התרגשתי, אבל אבא שלי מאוד פחד, הוא ביקש שאוותר. המשמעות של להתגייס לצה"ל מבחינתו כרוכה בלאבד את המשפחה שלי בלבנון ואת התקווה שנותרה לנו שיום אחד נוכל לשוב ולראות אותם"

 

סמי: "השירות הלאומי עזר לי לבחור מקצוע לחיים. לפני כן לא חשבתי שאי פעם אתחבר לבתי חולים ובכלל לחולים. השירות הלאומי נתן לי לגמרי כיוון"

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות