זה כמעט בלתי נתפס, אבל במרחק של חצי שעה נסיעה מגבול הצפון, יש מלחמה קשה שנרצחו ועדיין נרצחים בה אזרחים חפים מפשע במספרים שאינם נקלטים. מאז חודש מרס השנה, מגיעים כמעט מדי יום פצועים מסוריה לקבלת טיפול בישראל. אני בדרכי לבית החולים נהריה, לעשות כתבה על הילדים שנפצעו במלחמה במדינה השכנה, ובדיוק בזמן הזה מדווחים במהדורת החדשות של 10:00 בבוקר על עוד פצוע סורי שמובא לבית החולים.
מחלקת טיפול נמרץ ילדים בבית החולים נהריה הפכה בכורח הנסיבות למחלקה בינלאומית. בכניסה: ילדה, אולי בת 3, עטופה בחיתול קטן. על פניה תחבושות והיא כולה מפויחת. ביום שישי שעבר היא הובאה לכאן במצב קשה. היא סובלת מדימום מוחי ומחבלה בעיניים. לימינה, ילדה בת 12 עם פגיעה קשה בעמוד השדרה. מיטה ליד: נערה בת 13, שכבר נמצאת פה חודש. בדיוק היום היא עוברת את הניתוח הרביעי. בצעד נדיר הצבא איתר את דודתה, והיא יושבת כל העת ליד מיטתה. הדודה הזו היא גם "האמא" של כל הילדים שהגיעו לכאן. ללא אמא, ללא אבא, ללא זהות.
מחלקת טיפול נמרץ ילדים הוקמה לפני 15 שנה על ידי ד"ר זאב סוניס, המנהל שלה עד היום. במחלקה עובד צוות מצומצם. צריך להיות בעל אופי מיוחד כדי לעבוד כאן. ד"ר סוניס, רופא יותר מ-30 שנה, כבר ראה פגיעות בחייו. "בכל הפציעות הללו נתקלנו, עברנו את מלחמת לבנון השנייה עם רסיסים וכוויות, פציעות הדף, זה לא משהו שאנחנו לא מכירים, אבל כשילדים נפגעים בדרך הזו, זה עצוב וכואב. בעבודה הזאת הרגש משחק תפקיד, אבל צריך להתנתק. הקושי עם הילדים מסוריה הוא בגלל התדמית שלנו, אנחנו, היהודים, האויב. הם גדלו על כך שאנחנו האויבים שלהם, ופתאום אנחנו עוזרים להם, וזה לא תמיד מסתדר להם. כשהנערה הובאה לכאן, היא לא חייכה תקופה ארוכה, חשדה, עד שנתנה בנו את האמון. הילדים האלה מגיעים לבד. זה לא כמו תאונה שכל בני המשפחה מסביב.
יש כאן ילדה בת 3 שנמצאת רק עם עצמה ואיתנו. "הם גדלו על כך שאנחנו מפלצות אדם, שאנחנו 'אוכלים ערבים לארוחת בוקר', ולמעשה הם חסרי ישע. לכן, רתמנו את כל המערך של בית החולים: ליצנים רפואיים, עובדות סוציאליות, ספרים, מורות מדריכות, משחקים. הכל כדי להנעים להם את זמנם, כדי שירגישו בטוחים. אתה רואה את הפחד שלהם בעיניים, אבל הצלחנו ליצור דו שיח".
הכתבה המורחבת ביום שישי בעיתון "צפון- 1" ו"צפון -1 כרמיאל"
