יהודית ארנון נפטרה בסופ"ש בגיל 87, כשאת ימיה האחרונים היא העבירה בקיבוץ געתון כשהיא זוכה לראות את מפעל חייה – להקת המחול הקיבוצית זוכה לשבחים לאחר סיבוב הופעות באירופה. במיוחד ריגש אותה לשמוע שהלהקה הוזמנה לפתוח את הפסטיבל היוקרתי בוולפסבורג גרמניה שנערך בסמוך למקום שהיה מחנה כפייה בזמן מלחמת העולם שנייה. הקהל שצפה במופע לא הפסיק להריע לרקדנים מישראל שבכו מהתרגשות ומגודל הזכות להמשיך ולקיים את נדרה של מייסדת הלהקה , להקים להקת מחול שתהיה גאווה למדינת ישראל.
ארנון, ילידת צ'כוסלובקיה נשלחה לאושוויץ כשהיא בת 18. בערב חג המולד של שנת 1944 דרשו ממנה הנאצים לרקוד בפניהם אבל היא סירבה. העונש שקיבלה היה לעמוד יחפה בשלג לילה שלם. ארנון נדרה נדר שאם היא תשרוד את מחנה ההשמדה אשוויץ היא תרקוד לנצח ותקים להקת מחול בארץ ישראל שתרקוד בכל אירופה ותהיה גאווה לאומית. היא עלתה לישראל וייסדה יחד עם חבריה מקבוצת "השומר הצעיר" את קיבוץ געתון שבגליל המערבי.
בשנת 1956 ייסדה את הסטודיו למחול בגעתון והניחה את היסודות להקמת להקת המחול הקיבוצית שהוקמה רשמית בשנת 1970 ונוהלה על ידה עד שנת 1996. אז העבירה את הניהול האמנותי לתלמידה רמי באר, המוביל עד היום את הלהקה להצלחות בין-לאומיות.
בשנת 1995 נמנתה על מדליקי המשואות בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה ביד ושם. במעמד זה אמרה: "נדרתי נדר שאם אשרוד את אושוויץ אקדיש את חיי למחול".
בשנת 1997 זכתה בפרס החברה הבינלאומית לאמנויות הבמה ISPA. בשנת 1998 הוענק לה פרס ישראל למחול. גם בשנים האחרונות ארנון עקבה אחר פעילויות הלהקה וביניהן: בקיבוץ געתון הוקם כפר מחול אליו נוהרים אלפי רקדנים מישראל והעולם על מנת להתמקצע עם רקדני הלהקה. תוכנית "מסע מחול" בשיתוף הסוכנות היהודית מעודד מאות רקדנים להגיע בכל שנה לישראל ולהשתלם מקצועית עם הלהקה. בזכות תוכנית זו מספר רקדנים עשו עלייה וחיים היום בקיבוץ געתון.
את נדרה של ארנון ממשיך לקיים באדיקות המנהל האמנותי של הלהקה היום ותלמידה של ארנון, רמי באר (דור שני לניצולי שואה). את סיפור חייה ובני דורה העלה באר במופע הנקרא "זיכרון דברים" – מופע מחול המתמודד עם זיכרון השואה.
ארנון עוד הספיקה לראות את המופע החדש "חסר השלם", יצירתו האחרונה של תלמידה רמי באר, כשהיא מוקפת ברקדני הלהקה שהבטיחו לה להמשיך את דרכה.
באר שליווה אותה בימיה האחרונים, אמר: "היא היתה אדם יוצא דופן, אשה עם כוחות אדירים שלא דומה לאף אחד אחר. היתה בינינו מערכת יחסים מאד מיוחדת ועמוקה. מערכת יחסים שמעבר למילים. הדיאלוג שלנו היה מאד משמעותי לשנינו והיא היתה השפעה אדירה על חיי ויצירתי. היא לימדה אותי תנועה מגיל שלוש וליוותה אותי חיים שלמים. כתלמיד בחוג הריתמיקה בגן הייתי מחכה לשיעורים שלה, שהיה בהם קסם. היא הוציאה אותנו למסעות בעולמות אחרים. היא היתה זו שאמרה שברצונה שאקח את הניהול אחריה. הבטחתי לה שכל צעד שנעשה יעשה ברצונה ולאורך כל השנים היא ליוותה אותנו. זוהי זכות גדולה להמשיך את דרכה ולפתח את הזרעים שזרעה".
באר מציין את יהודית ארנון כמקור השראה: "כוחם של התנועה והמחול היו בשבילה מקור חיים. היא מקור השראה לא רק בעבורי אלא בעבור דורות של רקדנים, יוצרים, מורים, אנשי מחול ואנשים בכלל. היתה בה אהבת אמת לעולם המחול, לריקוד, לרקדנים וליוצרים. זה היה משהו בסיסי בקיום שלה. היא היתה קשה ותובענית אבל בו בזמן רכה ומחבקת. היא היתה טוטאלית ועם רצון ברזל, אבל בו זמנית גמישה וותרנית. היא מעולם לא ויתרה על החלום".
