fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178237 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

געגועים לאיתן

ראש עיריית כרמיאל עדי אלדר שכל את אחיו הצעיר, איתן, במלחמת לבנון הראשונה, כשמטוסי פנטום ישראלים הפגיזו בטעות את כוחותינו. 24 לוחמים נהרגו אז. הכאב והגעגוע, אומר אלדר, לא מקהים עם הזמן, אבל לומדים לחיות איתם. ראיון אחר
איתן אלדר ז"ל צילום: אלבום משפחתי
איתן אלדר ז"ל צילום: אלבום משפחתי

את אחיו איתן שכל ראש עיריית כרמיאל עדי אלדר ב-10 ביוני 1982, מלחמת לבנון הראשונה באירוע הטרגי, שבו קיפדו חייהם 24 לוחמים מאש כוחותינו, כאשר מטוסי פנטום ירו בטעות אש תופת על כוח שריון באגם קרעון. הכאב האישי והרצון להנציח את 80 בני העיר שנפלו במלחמות ובפעולות איבה, הביאו את אלדר להקים פרויקט ייחודי של אנדרטה לכל נופל בדמות פסלים סביבתיים שלכל אחד משמעות ובלי להפוך את העיר לעיר של אנדרטאות.

בכל שנה בהתקרב יום הזיכרון, תוקפת עצבות עמוקה את אלדר. אחיו איתן יצא לשירות מילואים בלבנון וחזר כשם ברשימה של 24 חללים שנכנסו להגדרה המצמררת "נהרגו מאש כוחותינו". איתן אלדר היה אז אב טרי ומלא חיים, שבקלות יכול היה לחסוך מעצמו את הקרבות, שכן בעת שנקרא למילואים היה אחרי ניתוח בידו, ניתוח ממנו טרם החלים. עדי אלדר: "אחי יצא למלחמה פצוע. הוא יכול היה להשתחרר, אבל איתן הוא לא אחד שמוותר".

על הקשר הטוב ביניהם מספר אלדר: "מכאיב לי לדבר על זה, היה בינינו קשר קרוב מאוד. הוא היה אחי הצעיר ונהרג כשהיה בסך הכל בן 26. הוא השאיר אחריו אשה צעירה, בת 22, ותינוקת בת שלושה חודשים".

איתן אלדר ז"ל צילום: אלבום משפחתי
איתן אלדר ז"ל צילום: אלבום משפחתיאלדר צילום: אלכס הובר

הרגשה לא טובה
איתן היה תותחן בטנק המג"ד. הוא ניהל עם יחידתו קרב עקוב מדם נגד כוח שריון סורי באזור אגם קרעון. בגלל חילופי האש הכבדים, היה צורך להעמיס פגזים נוספים בטנק. בעת שהגדוד חנה, נשלחו אלדר והנהג לבצע את המשימה, כאשר לפתע צצו מעל ראשיהם שני מטוסי פנטום ישראליים. הטייסים חשבו שמדובר בכוח סורי והחלו להפציץ באש תופת. בגיחה הזאת נהרגו 24 חיילים, מספר רב של לוחמים נפצעו.

את הבשורה על נפילת אחיו קיבל אלדר כאשר בעצמו היה בשירות מילואים בלבנון, בגדוד הקשר של אוגדה 91. הוא משחזר: "זו הייתה שעת לילה מאוחרת, סיפרו לי שהתלבטו מתי להודיע לי, בסוף החליטו כי זה יהיה בבוקר. עבורי זו לא הייתה הפתעה, במשך כל המלחמה הייתה לי הרגשה לא טובה לגבי איתן. בבוקר, כאשר הגיע המפקד שלי ושם את ידו על כתפי, הבנתי ואמרתי לו, 'אל תגיד, אני יודע מה אתה הולך לספר לי'".

אנשי קצין העיר הגיעו לביתו של איתן לספר לאשתו הצעירה שרה שהוא נהרג. הם דפקו על הדלת והיא סירבה לפתוח. היא פקדה עליהם: "תלכו להורים שלו". לאחר האסון, ההורים ויקטוריה ונחום סייעו לשרה האלמנה שנותרה עם התינוקת סיוון בת שלושה חודשים, לשקם את חייה ולהמשיך בדרך החיים. שנה לאחר נפילתו של הבן עודדו אותה ההורים להינשא שוב, כאשר הכירה את מי שעתיד להיות בעלה. היא נישאה והקשר עם משפחת אלדר הוא כהגדרתו של עדי: "קשר

מופלא שנשמר בין ההורים שלי ובין כולנו. המשפחה, עם שרה ועם בעלה דוד, זה מופת לכולנו, דוגמה למשפחה שכולה שממשיכה בחיים ושומרת על קשר". גם היום מתקשה אלדר להשלים עם מה שקרה אז, הוא כועס על הטעות האומללה שקיפדה את חייו של אחיו ושל חבריו ליחידה: "זו הייתה רשלנות פושעת, העבירו את המחדל מהאחד לשני. התברר שאפילו לא היה קצין מקשר בין חיל האוויר לאוגדה שהייתה בשטח. איך ייתכן שהטייסים הורידו אש כזו על הגדוד

למרות שהכלים היו מסומנים כדי למנוע טעויות? לא יצא לי להיות איתם בקשר, כואב לי לדבר על זה, אף אחד לא התעסק בזה. מה הטעם? הרי אי אפשר להחזיר את איתן לחיים. לא העברתי את התסכול לפסים כאלה גם משום שלא רציתי להכאיב להוריי. צריך לזכור שזו הייתה תקופה אחרת. אם דבר כזה היה קורה היום המדינה הייתה עומדת הרגליים. אני מקווה שלמדו את הלקחים ומקרה כזה לא יישנה".

מבין את השכול
לפני 25 שנה נבחר אלדר לראשונה לראשות העירייה. בשנה שעברה נבחר לקדנציה נוספת. את גישתו לטיפול בכאבן של המשפחות השכולות הוא שואב גם מהיכרות עם השכול וגם מהיכרות עם המשפחות. אופן ההנצחה עליה שוקדים בעיר מוסברת על ידו: "כמי שאיבד אח, נושא השכול קרוב לליבי. לכן גם זכיתי לבנות בעיר פרויקט יד לבנים מהיפים במדינה, אני מקפיד שכל אורח רשמי המגיע לעיר יבקר במקום הזה. אך זה לא די, לכל נופל אנחנו מקימים אנדרטה שזה המעט שאנחנו יכולים לעשות עבור המשפחות השכולות".

בכרמיאל יש כ=60 פארקים שהעירייה מקפידה לטפח. שילוב האנדרטאות בפארקים ובנקודות אחרות בעיר נעשה על בסיס החלטה משותפת עם משפחות הנופלים. חלק מהאנדרטאות נמצאות בתוך הפארקים, אחרות סמוך לבית המשפחה. המיקום נקבע בין המשפחה ולמחלקת גנים ונוף של העירייה. אלדר: "זה צורך שעלה מן השטח, מההורים, אני שמחתי לשתף פעולה עם הרצון להנציח את הנופלים. אנחנו מקצים תקציב אחיד להנצחה, וכל משפחה מחליטה על הדרך שלה".

חשוב לאלדר להדגיש כי העיר לא הפכה שלעיר של אנדרטאות, אלא שהמפעלי ההנצחה שולבו בנוף כפסלים סביבתיים המתוכננים בתיאום מלא עם המשפחה.

נושאים בנטל
בכרמיאל מתגוררות היום כ~50 אלף נפשות. במרוצת השנים נפלו במערכות כ-80 מתושבי העיר. על כך אומר אלדר: "אני חושב שזה מספר גבוה מאוד באופן יחסי, זהו מספר המעיד על איכות התושבים, שאינם מהססים לשאת בנטל, להנהיג ולתרום למדינה. אני מקווה ומתפלל שלא נצטרך להקים עוד אנדרטאות בעיר ולא נוסיף עוד שמות בחדר ההנצחה".

אחרי 32 שנה האם הכאב על האובדן נעשה קל יותר בפרספקטיבה של זמן?
"הגעגוע והכאב על נפילתו של אחי איתן קיימים כל הזמן. התחושות לחלוטין לא מתקהות אך לומדים לחיות איתן".

 

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות