הילה אמיר, כמעט בת 30, מהיישוב קורנית שבמשגב, יפהפייה, כשרונית, בעלת אישיות כובשת, נשואה לניר דבורצ'ין. השניים מתגוררים ביישוב. בחמש השנים האחרונות התגוררה בדרום, שם למדה לתואר ראשון בקולנוע במכללת ספיר שבשדרות, שם הכירה את בעלה.
ניר דבורצ'ין, בן 29. במקור מגבעת זאב ליד ירושלים. בשנים האחרונות גר בדרום, למד לתואר ראשון בחוג לקולנוע במכללת ספיר. הסרט "להפוך את האבנים" הוא פרויקט הגמר שלו, עליו עבד כשנתיים. הסרט הוא סרט דוקומנטרי~אקספרינמטלי באורך של 30 דקות.
הסרט "דובדבן" הוא סרט הגמר של הילה, עליו עבדה שלוש שנים. דרמה קצרה, שנת הפקה 2016. "אני שמחה ונרגשת לספר שדובדבן התקבל לתחרות הישראלית בפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטים בתל אביב. ההקרנה ביום רביעי, 21.6 בשעה 21:00 בסינמטק תל אביב. בנוסף הסרט גם התקבל לפסטיבל יוקרתי בספרד".
אורך: 24 דקות. שפה: צרפתית ועברית (כתוביות באנגלית). בימוי וכתיבה, הילה אמיר, הפקה: ניר דבורצ'ין, צילום: אור אזולאי, עריכה: עומר זולטק. הופק בתמיכת הקרן החדשה לקולנוע וטלוויזיה.
סינופסיס: אנה בנתה לעצמה ממלכה פרטית, שאת החוקים בה רק היא קובעת. בעולם היצרי שלה היא חיה בכאן ועכשיו, שוחה בתענוגות הגוף, ומצליחה לשמור על עצמה מכל מה שמכאיב או לא נעים. כשאמה חולת הסכיזופרניה חוזרת לחייה, הפנטזיה של אנה נסדקת והיא נאלצת להתעמת עם מערכת היחסים האמתית והקשה של חיה.
הסרט הוקרן בפסטיבל קולנוע דרום ביוני 2016 וזכה בציון לשבח על הצילום. הוא התקבל גם לפסטיבל ZIBEBI שבבילבאו ספרד. מדובר באחד הפסטיבלים החשובים והמוערכים בעולם לסרטים קצרים שמתקיים כבר 60 שנה. שם הוא השתתף בתחרות הרשמית לסרטים קצרים.
הילה מסבירה: "בסרט דובדבן השקט מדבר את הכאב ואף מאפשר לדימוי הוויזואלי לייצר את התחושות העמוקות של הדמויות. הסיפור של אנה (28) הדמות הראשית בסרט הוא סיפור מורכב וכואב שבסיסו במערכת היחסים הלקויה והחסרה עם אמא שלה. היא יתומה מאב והאם חולה בסכיזופרניה מה שדוחף אותה ליצור לעצמה מציאות מנותקת כביכול. היא משתמשת במערכת יחסים מינית עם שני נערים בני 17 כדי להרגיש שהיא שולטת בחיים שלה. כל זה מתערער ברגע שהיא מחליטה להכניס את אמא שלה למרחב האישי שלה. היפוך התפקידים ביניהן מקבל מקום מחדש והכאב עולה וצף ללא שליטה. הסרט עוסק בחשיבות יחסי אם ובת ובהעדר האהבה שכל אישה משתוקקת לה, אהבת אם ללא תנאי".
מאסר מסביב לעולם
הסרט "להפוך את האבנים" מציג דמות ייחודית, סמי (שמעון) שטרית, בן 57, שחי לבדו כבר עשור בחוות אש~הר אותה הקים ובנה במדבר, ליד מצפה רמון. סמי הוא אסיר משוחרר שריצה עונשי מעצר ממושכים במספר ארצות בעולם. לאורך השנים הארוכות הוא כתב אין ספור מכתבים ושירים לאשתו כוכבה.
הסרט עוקב אחרי חייו הבודדים של סמי, חורף, קיץ, סתיו, אביב, באופן נטורליסטי ושקט. חלק מהמכתבים נשמעים ברקע, בסינרגיה עם התמונה ובקולו של סמי ויוצרים דיוקן של אדם יוצא דופן, ששינה את חייו ומבקש לעשות תיקון לעברו. הסרט הוקרן לראשונה ביוני 2016 בפסטיבל קולנוע דרום, וזכה בפרס הפסקול הטוב ביותר. בהמשך הסרט הוקרן והתחרה בפסטיבלים ב~LISTAPAD מינסק בלארוס, פסטיבל אידפה, הפסטיבל לסרטים דוקומנטריים החשוב והגדול בעולם, בו הוקרן ארבע פעמים, ולאחרונה הוקרן בפסטיבל דוקאביב וזכה בפרס הראשון לסרט הסטודנטים הטוב ביותר. בהמשך הסרט נבחר והוקרן בתחרות הרשמית לסטודנטים בפסטיבל אידפה שבאמסטרדם.
בימוי, תסריט ותחקיר: ניר דבורצ'ין, הפקה: הילה אמיר, ניר דבורצ'ין, חברת הפקה: מכללת ספיר, עריכה: ניב סמבן, צילום: אנטולי רדצ'נקו, פסקול: דן בן חיים, מרק מלמד, צבי פורר, מוזיקה: צבי פורר.
נימוק חבר השופטים בדוקאביב לסרט "להפוך את האבנים": "לעתים כוחה של אמנות הסיפור שוכן דווקא ביכולת לא לספר את הכל. הזוכה במקום הראשון מציג לנו דמות ייחודית, בודדה במדבר, במסעה היומי להפוך אבנים ואולי להשכין שלום בנפשה".
