שופט בית המשפט המחוזי בחיפה דניאל פיש דחה את ערעורו של סלימאן נאסר מכפר סמיע, הנאשם בהתעללות בכלב והריגתו. לפני חודש נצפה נהג בכביש 89 סמוך למעלות שהוא נוסע וגורר את כלבו על הכביש. הכלב לא שרד את הפציעות הקשות ונמצא גוסס באתר אשפה באזור. תחנת מעלות פתחה בחקירה והחשוד הובא להארכת מעצר.
החשוד שוחרר בתנאים מגבילים למעצר בית מלא וזאת למעט יציאתו לעבודה, אולם אסר יציאתו מתחום המפעל בשעות עבודתו וקבע כי הוא יובא ויוחזר על ידי המעביד אל ביתו. שאר התנאים נותרו בעינם (לרבות תנאי פיקוח וערבות). בנוסף, קבע השופט ,לראשונה בישראל, כי לטעמו יש להכיר בזכויותיהם המשפטיות העצמאיות של בעלי החיים –בין היתר מן הטעם שאלו שיגבירו את השמירה עליהם.
השופט הבהיר כי הנושא של בעלי חיים מקומם במערכות המשפט, ובין היתר במשפט הישראלי, עובר שינויים מרחיקי לכת בשנים האחרונות. בשנות ה-90 הכירה הפסיקה בזכותם של בעלי חיים לחיים. באותה תקופה חוקקה הכנסת את חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), התשנ"ד-1994 אשר החמירה מאד את הענישה הקלה שהיתה נהוגה קודם לכן בגין התאכזרות לבעלי חיים מחודש מאסר לשלוש שנים.
יחד עם זאת, הדיון הציבורי והמשפטי בזכויות בעלי חיים לא תם ולא הושלם עד היום. נותרה מחלוקת חריפה בשאלה הבסיסית באשר למקור זכותם של בעלי החיים לחיים וכנובע משאלה זו, מידת ההגנה לה הם ראויים או זכאים. בעניין זה קיימות כיום שתי גישות מרכזיות: על פי הגישה הראשונה, לבעלי החיים אין ולא יכולות להיות זכויות משפטיות עצמאיות כי רק בני האדם ראויים ומתאימים לשאת בזכויות משפטיות והחובה לשמור על בעלי החיים נובעת מחובות מוסריות החלות על בני אדם כגון טעם הרחמים. מנגד קיימת גישה אחרת המצדדת בהכרה בזכויות משפטיות לבעלי חיים.
השופט פיש הבהיר כי גם בישראל נשמעו דעות המצדדות בהכרה בזכויות משפטיות עבור בעלי חיים, אולם נכון להיום בחקיקה ובפסיקה טרם הוכרעה השאלה במשפט הישראלי אם יש ליחס לבעלי חיים זכויות משפטיות עצמאיות.
שתי הגישות מעניקות הגנה לבעלי חיים בפני התעללות, התאכזרות או עינוי ולכן עולה שאלה אודות החשיבות בהבחנה ביניהן. התשובה היא שההכרה בזכויות משפטיות עצמאיות לבעלי חיים, ( ואין הכוונה לזכויות הזהות לזכויותיהם של בני אדם), תביא בהכרח להגנה חזקה יותר ורחבה יותר מפני פגיעה בהם.
דעת השופט פיש הינה כי ראוי שהמשפט יתקדם מתפיסות המשקפות חמלה בלבד כלפי בעלי חיים לתפיסות שתכרנה בכך שלבעלי חיים זכויות משפטיות עצמאיות ברמה מסויימת. המשמעות המשפטית של מעבר כאמור תהיה בכך שחובותיהם של בני אדם כלפי בעלי חיים לא ימדדו מכוח הפגנת חמלה המתחייבת ממעמד של אדנות כלפיהם, אלא על פי קריטריונים הנובעים ממעמד של אפוטרופסות כלפיהם. השופט ציין כי ההכרה בזכויות משפטיות עצמאיות לחיות מוצדקת מסיבות מדעיות ותועלתניות כאחד: מהבחינה המדעית, הראיה כי המין האנושי עליון על פני מינים אחרים הופרכה כבר לפני יותר ממאה וחמישים שנה על ידי צ'רלס דרווין וכי סיבה נוספת ומרכזית מבחינת בני האדם – לאימוץ הכרה בזכויות משפטיות עצמאיות לבעלי חיים, נעוצה בכך שהתפיסות האחרות לא הצליחו למנוע גרימת נזקים כבדים ביותר למגוון המינים והאיזון האקולוגי, הדרושים, בין היתר, להמשך קיום האנושות, או לכל הפחות לקיום חברה אנושית בה בני אדם זוכים לחיי חופש.
