fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178237 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

הכוח למרוד

מאיה קרן, בתה של חווק'ה פולמן רבן, ממורדי גטו ורשה וממייסדיו קיבוץ לוחמי הגטאות, תדליק משואה בעצרת המרכזית של יום השואה בקיבוץ. ל"צפון-1" היא אומרת: "מאמא למדנו שאפשר להשפיע על המציאות גם אם היא נוראית כמו אז. גם היום, אפשר למרוד בעוולות"
לא איבדה את האמונה באדם. חווק'ה פולמן רבן ז"ל צילום: באדיבות בית לוחמי הגטאות
לא איבדה את האמונה באדם. חווק'ה פולמן רבן ז"ל צילום: באדיבות בית לוחמי הגטאות

חווק'ה (חוה) פולמן רבן נולדה ב~1924 בפולין. בגיל 15 הצטרפה לתנועת דרור. כקשרית, העבירה מסרים לחברי התנועה והבריחה נשק. המראה שלה, בלונדינית כחולת עיניים, ועובדת היותה דוברת פולנית שוטפת בעגה ורשאית, סייעו לה. היא צוידה במסמכים מזויפים ונעה בדרכים בשם בדוי. היא גם פעלה להברחת יהודים מהגטאות ליערות כדי שיחברו לפרטיזנים. היא הושלכה לכלא בקרקוב לאחר שנתפסה בעקבות פעילות מחתרתית. בחקירותיה הציגה עצמה בזהותה המזויפת, וכך נרשם כי היא פולנייה שעזרה ליהודים. חווק'ה נשלחה למחנה אושוויץ-בירקנאו, שם שהתה שנתיים. ראשה גולח ומספר קועקע על ידה. היא קיבלה מעמד של אסירה פוליטית. כשהחליטו הגרמנים על פינוי האסירים נשלחה אל מחנה רוונסבריק.

לפני סיום המלחמה הועברה לשוודיה. שם הרגישה חופשייה לחשוף את יהדותה. ב-1947 עלתה חווק'ה לארץ, ממשפחתה בת שש הנפשות, שרדה רק האם. חווק'ה נישאה ליחזקאל רבן והשניים היו בין מייסדי קיבוץ לוחמי הגטאות. נולדו להם שלושה ילדים. חווק'ה הייתה דמות מפתח בעבודה החינוכית בקיבוץ ובמוזיאון. היא נפטרה בינואר השנה, בת 89.

בתה של חוו'קה, מאיה קרן, רכזת החינוך בקיבוץ לוחמי הגטאות, סיפרה ל"צפון-1" על אמה ועל הערכים החשובים שבהם האמינה והעבירה הלאה. קרן: "אמא עסקה בחינוך, בהתחלה כמורה וכמנהלת בית הספר בקיבוץ בראשיתו ובהמשך היא השתלבה בצוות הלימודי של מוזיאון לוחמי הגטאות ובהמשך במרכז לחינוך הומניסטי שנמצא על יד המוזיאון. שם היא היתה פוגשת קבוצות של ערבים ויהודים, לפעמים בנפרד ולפעמים ביחד. הרעיון במפגשים אלו היה להפגיש את כל הסיפור של השואה והלקחים והערכים שנמשכים מאז. להפגיש את האנשים עם המציאות הישראלית".

מה הם הערכים הבולטים שהיא האמינה בהם והעבירה הלאה?
"הערכים הכי חזקים שאמא יצאה איתם מסיפור השואה האישי שלה שונים מערכים של להיות קורבן ושל נקמה והקמת מדינה חזקה שנתמכת על כוח, אלא ערכים הפוכים – של זהירות מכוח. היא ראתה איך כוח פעל בצורה קשה נגד צלם אנוש וזכויות אדם.

לא איבדה את האמונה באדם. חווק'ה פולמן רבן ז"ל צילום: באדיבות בית לוחמי הגטאות
לא איבדה את האמונה באדם. חווק'ה פולמן רבן ז"ל צילום: באדיבות בית לוחמי הגטאות

"מה שהיא לקחה מהשנים הללו זו האמונה שלכל אדם באשר הוא אדם הזכות לחיות חיים של חופש. היא ראתה בזה שליחות – להחזיר את האמונה באדם. בתקופת השואה אמונה זו נרמסה ויחד עם זה, היא יצאה עם אמונה חזקה יותר באדם. חונכנו לאהבת אדם, שאיפה לשלום, הידברות ומניעת מלחמות בכל מחיר".

 איך היה לגדול כדור שני לשואה?
"השואה היתה חלק מהבית. חלק שמדברים עליו, רואים תמונות, שואלים ללא פחד ושתיקה. אמא קראה להן שבע השנים ההן, כי אחרי המלחמה היא עוד נשארה בפולין ועזרה להביא ניצולים ארצה, והשנים ההן השפיעו על מהלך חייה. מייסדי הקיבוץ הם ניצולי שואה ובאופן כללי היא שזורה באיזשהו אופן ביומיום של הקיבוץ – לא באופן חשוך אלא באופן שנותן כוח וזה מה שמניע את החיים בקיבוץ.

"לאמא היה בעיקר שבר נפשי גדול אחרי השואה, שרק אז היא גילתה שכל משפחתה כמעט נספתה. לא היתה אצלה שמחה גדולה בסיום המלחמה, כי היא איבדה המון. יחד עם זה היא תמיד תיארה צורך גדול לאחוז בחיים ולבנות משפחה חדשה. חתונה וילדים היו סימן של המשך וניצחון פרטי שלה וגם לחנך לזכויות אדם, לערכים של שוויון ואנטי גזענות היה מבחינתה ניצחון פרטי ושליחות חברתית".

חווק'ה פולמן רבן פגשה חניכי תנועות נוער וצעירים רבים והצטרפה במשך שנים רבות למסעות הנוער לפולין כעדה. היה לה חשוב ומשמעותי לספר את סיפורה האישי. היא האמינה שאת הדבר הגדול והנורא הזה אפשר לקרב על ידי סיפורים אישיים. המפגשים איתה היו קרובים מאוד ובלתי אמצעיים. היא השתדלה תמיד לספר סיפורים משמעותיים באופן שיקרב אל הרעיון שלה – שכל אדם ישמור ויזכור להיות אדם מוסרי.

 זה יום השואה הראשון בלעדיה. איך התחושות?
"השנה יהיה לנו עצוב מאוד. זה אובדן גדול וחסר גדול. אמא היתה עד יומה האחרון פעילה מאוד וחלק קרוב מהיומיום שלנו. כל נושא השואה היה היא ועכשיו היא איננה. אבל בתחושה שלי היא השאירה לי ולמשפחה ולנכדים המון ערכים להיאחז בהם והמון שבילי דרך שהיא סימנה שהיו מיוחדות לה. היה בה משהו מיוחד שעשה חיבור בין השואה והשנים ההן לבין החיים שלנו כאן בארץ ישראל, בקיבוץ, בתנועות הנוער, כל ההוויה הזאת של יהודים חופשיים בארצם לאור הלקחים והמשמעות של אז".

קרן ובנה חגי ידליקו השנה משואה בעצרת המרכזית לנעילת יום הזיכרון לשואה ולגבורה באמפיתיאטרון מוזיאון בית לוחמי הגטאות.

איך התחושות להדליק השנה את המשואה?
"מרגש. אנחנו מדליקים לזכרה ולזכר המורשת שלה. כל שנה היא היתה נואמת בעצרת את דבר הלוחמים. המסר הקבוע בנאום הוא שהמרד שהיא עשתה אז ביחד עם חבריה הצעירים בגטו ורשה – נעשה בתנאים בלתי אפשריים ולמרות הכל, ושהכוח למרוד ברשע, רוע וגזענות יהיה לנו גם היום – כי תמיד אפשר להשפיע על המציאות גם אם היא נוראית כמו אז. גם היום, אפשר למרוד בעוולות. על זה היא דיברה ולזה היא חינכה וזה הזיכרון הכי חזק ממנה".

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות