fbpx
[shortcode-weather-atlas city_selector=1178240 background_color="transparent" daily=0 unit_c_f="c" sunrise_sunset= 0 current=0 detailed_forecast=0]

"אני בן אדם כמו כולם"

בשבוע שעבר עשה מוטי דרור, מוזיקאי בן 26 מנתניה, מעשה אמיץ כשחשף כבל העולם והפייסבוק שהוא סובל מתסמונת אספרגר. ולא, הוא לא מבקש שתרחמו עליו, אלא רק שתיתנו לו הזדמנות לבטא את הכשרון שלו ותהיו סבלניים לאחר. "אנחנו אנשים שרוצים להגשים חלומות בדיוק כמוכם"
"אמא חיה בליבי כל הזמן והיא רוצה שלא אפול". מוטי דרור (צילום: לילך צרפתי)
"אמא חיה בליבי כל הזמן והיא רוצה שלא אפול". מוטי דרור (צילום: לילך צרפתי)

 

"כרגע יש לי את המוזיקה שלי ואני מקווה לא רק לרגש את הקהל, אלא גם להעלות את המודעות לאנשים במצבי", אומר מוטי דרור מנתניה, שהחליט ביום חמישי שעבר לעשות מעשה אמיץ וחשף בסרטון בפייסבוק כי הוא סובל מתסמונת אספרגר. הפוסט זכה לכ-5000 צפיות ו-100 שיתופים ביום אחד. "תארו לכם שאתם נולדים עם מוגבלות מסוימת שלא מאפשרת לכם לעשות דברים כמו שנצפה מכם", אומר דרור בסרטון, "תארו לעצמכם שנולדתם עיוורים ומבקשים מכם לראות. זה בלתי אפשרי. כך גם באספרגר. זהו סוג של נכות ברמות שונות. ישנם כאלה שמסוגלים למצוא עבודה וישנם כמוני שלא: אנשים שקשה להם להסתגל בחברה וכשהם מנסים לתפקד רגיל זה לא יוצא להם. אבל הם בני אדם שרוצים להגשים חלומות ממש כמוכם. לא פעם אני רואה הורים לילדים שלא משלימים עם המגבלה ומפעילים על הילדים שלהם כוח. אי אפשר ככה!".

"אמא חיה בליבי כל הזמן והיא רוצה שלא אפול". מוטי דרור (צילום: אבירן רדיע)
"אמא חיה בליבי כל הזמן והיא רוצה שלא אפול". מוטי דרור (צילום: אבירן רדיע)

 

דרור, 26, הוא זמר ומוזיקאי בתחילת דרכו, אך הרזומה המוזיקלי שלו עמוס: חמישה אלבומים, 40 שירים והופעות בבמות פתוחות. החלום – לצאת למסע הופעות. הוא נולד בברית המועצות לשעבר כבן יחיד ועלה לארץ עם הוריו בגיל חצי שנה. אמו יוליה שנפטרה לפני שנתיים מסרטן הייתה מנצחת במקצועה ובארץ עבדה כמורה למוזיקה. בבית היה פסנתר ואביו ניגן בגיטרה. את השיר הראשון שלו כתב בגיל 13, ובגיל 17 קיבל מאביו גיטרה והחל להלחין ולשיר. האבחון הגיע בגיל 4, אבל זה לא מנע מהוריו לשלב אותו במסגרות רגילות. הוא סיים את תיכון שרת עם בגרות חלקית ועשה שירות לאומי במחלקת הגבייה במד"א. "אני מודה שעד השבוע קצת התביישתי. אבל מספיק. אני לא רוצה יותר להתבייש. ניסיתי איכשהו להתנהג כמו בן אדם רגיל, אבל כשאתה מאובחן עם תסמונת, לעיתים קשה לך לתפקד כאדם רגיל. אני לא מתבייש בזה שיש לי אספרגר, אני לא מתבייש בזה שאני קצת שונה ולא תמיד מבינים אותי. אבל אני די כועס שאין מספיק מודעות לאנשים שלוקים בתסמונות: אספרגר, טורט, הפרעות קשב וריכוז ומכלילים אותנו כאנשים שלא מסוגלים לכלום. קשה לי ללמוד בבת אחת משהו מסוים ולפעמים אני זקוק לעזרה, אבל זה לא אומר שצריך לשלול אותי ישר ולהגיד 'אתה לא מתאים'".

הכתבה המלאה ביום שישי ב"חדשות נתניה" ובמהדורה הדיגיטלית

 

אהבתם? שתפו!

תגיות

אולי גם יעניין אותך

שיתוף ברשתות החברתיות