יום שני , אוקטובר 15 2018
"הרוח והגלים היו המפלט שלי". ים לוריאן (צילום: מועדון גלישה לי-ים)
"הרוח והגלים היו המפלט שלי". ים לוריאן (צילום: מועדון גלישה לי-ים)

יום יום ים

ים לוריאן, מנהל בית הספר לגלישה לי-ים בקיבוץ נווה ים, לא יכול בלי הים. טוב, זו לא חוכמה גדולה כשאבא שלך הוריש לך את האהבה הזו בגנים. האב, רוני, החל לגלוש כנער ובבגרותו בחר להתפרנס בתחום הספנות. "בשבילי להיות בים זה טבעי כמו לנשום, ללכת או לרוץ. בילדותי הפלגתי עם אבא בים כמעט בכל העולם. כשהייתי בן 6 חיינו כל המשפחה בגרמניה במסגרת שליחות של אבא בצי הסוחר, ושם הוא החליט ללמד אותי ואת אחותי לגלוש. בזמנו לא היו מפרשים לילדים אז אמא תפרה לנו מפרש בגודל של מטר וחצי ויצאנו לגלוש בים".

כשלוריאן היה בן 7, המשפחה חזרה לעתלית. באחד הימים ראה האב בכניסה ליישוב שלט גדול של מועדון הצלילה לי-ים והחליט שאם השלט נושא את שמותיהם של שניים מילדיו, זה סימן עבורו. האב יצר קשר עם בעלי המועדון ובמשך השנים פיתח בו את תחום הגלישה.

בשלב מסוים המועדון עבר לתת שירותי גלישה בלבד ועבר לבעלותו של האב. ים החל ללמוד לגלוש באופן מקצועי כשהיה בן 8,  במועדון הגלישה של אבא."כשחזרנו לארץ התחלתי ללמוד בכיתה ב' והיה לי קשה להשתלב חברתית גם בגלל שבאתי מחו"ל וגם בגלל בעיות קשב וריכוז והיפראקטיביות. עד שהתחלתי ללמוד גלישת גלים. הים, הגלישה, הרוח והגלים היו המפלט שלי, שם הייתי שוכח מה'צרות' ונרגע".

את לימודיו בכיתה ז' החל לוריאן בבית הספר הדמוקרטי בחדרה ובסוף כיתה ט' עבר ללמוד בבית הספר המשותף חוף הכרמל במעגן מיכאל. בשנים אלה הגלישה הפכה לחלק בלתי נפרד מחייו: "כנער התחלתי לגלוש קיט וגלישת עפיפון ובגיל 14 הדרכתי ילדים במועדון של אבא. היו ימים שאבא היה מעיר אותנו מוקדם בבוקר ומודיע שהיום לא הולכים לבית הספר אלא לגלוש.

הסיפור המלא יפורסם מחר ב:"כל זכרון".

"הרוח והגלים היו המפלט שלי". ים לוריאן (צילום: מועדון גלישה לי-ים)
"הרוח והגלים היו המפלט שלי". ים לוריאן (צילום: מועדון גלישה לי-ים)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *