הזעם הגדול של העדה האתיופית התפרץ השבוע בגדול כפי שהתבטא בהפגנות בירושלים ובתל אביב. חדרה היא אחת הערים הבולטות שקלטו את העלייה האתיופית ויש בה ציבור גדול של אתיופים. רובם מרוכזים בשתי שכונות מרכזיות, שכונת פאר ונווה אלון, אבל בסך הכל אפשר לומר כי בחדרה הציבור האתיופי חי בהרמוניה יחסית מול הציבור הישראלי, וגם מבחינת עצורים ומשטרה אין יותר מדי אירועים חריגים. יחד עם זאת, גם בחדרה האתיופים לא היו רגועים השבוע בעקבות האירועים. רבים מהם השתתפו בהפגנות הסוערות, והם בהחלט זועקים לשינוי.
אחד הקולות השפויים מקרב התושבים האתיופים בחדרה הוא משה מוגס, רווק בן 33, עובד ייצור, שמתנדב בקהילה ועובד עם בני נוער. מוגס לא היה בהפגנה המדוברת בכיכר רבין, אבל בהחלט יש לו מה לומר: "מי שחושב שכל העסק נולד רק כתוצאה מהתקרית המדוברת עם החייל, טועה ומטעה. התחושות הללו נמשכות למעלה מ- 30 שנה. המשטרה והממסד מתנכלים לבני הנוער האתיופים בצורה יום יומית ופשוט הורסים להם את החיים עם מעצרי שווא ופתיחת תיקים".
מה שאתה אומר שהיה צריך רק את הגפרור שיצית את האש
"אני אומר שהמצב טעון כל הזמן. אתם שוכחים שמדובר בבני נוער שרובם בכלל נולדו בארץ, אבל הם חווים כאן השפלות ויחס לא הוגן. העניין עם החייל זה רק הוכחה לכך שאת השוטרים לא עניין כלום מעבר לצבע העור שלו".
אתה אומר דברים קשים, אבל שוטרים בארץ נוהגים באלימות לא רק כלפי אתיופים לצערנו.
"נכון, אבל אין פרופורציה ביחס. כשזה מגיע לרמות מדהימות שילדים יוצאים מסופר עם שקיות ומיד שוטרים נצמדים אליהם ומאשימים אותם בגניבה, זה כבר חמור מאוד. לי אישית זה לא קרה אבל אני עד לדברים האלה כמעט מדי יום".
אולי אתם צריכים גם לבחון את עצמכם. אולי גם בהתנהגות שלכם יש טעם לפגם?
"ברור שיש שני צדדים למטבע, אבל לא יכול להיות שיתייחסו לכל אתיופי באשר הוא כאילו הוא בעייתי".
מה המצב בחדרה?
"גם בחדרה יש תחושת קיפוח, מה אתה חושב? אנחנו חיים יום יום עם התחושות האלה. נכון שיש פה רצון לשלב אותנו, נכון שיש פעולות לקרב את הקהילה, אבל עדיין הציבור הישראלי לא בשל כנראה לקלוט אותנו במאה אחוז. והרשויות חייבות לעבוד על עצמן ולגלות יותר איפוק ביחס לאתיופים".
