כשהיה פנחס בולר בן 33, לפני 17 שנה, הוא החליט להגיע לישראל כדי ללמוד עברית, את שפת הקודש. זה קרה אחרי שבמשך שנים ארוכות, מאז היותו בן 13, כתלמיד בפנימייה נוצרית קתולית, חיפש תשובות למהות הקיום, בלע ספרי דת ופילוסופיה מכל הזרמים והדתות, מבודהיזם ועד איסלאם.
"פתאום הבנתי שלאותיות העבריות יש משמעות עמוקה ושבהן טמונה האמת", הוא מסביר היום, "הבנתי שהיהדות היא הדרך, בגלל הקשר שבין מילים כמו אדם ואדמה, יצחק ששמו ניתן לו כי אמו שרה צחקה ועוד. אין דבר כזה בשום דת או שפה אחרת".
אחרי שלמד עברית הוא החליט להתגייר, נשא לאשה את ידידתו אסנת, מורה לחינוך מיוחד במקצועה. כיום הם הורים לשבעה ילדים, בני 4 עד 14, והמשפחה מתגוררת בחדרה. בולר עובד בשיווק בינלאומי ומשמש סופר סת"ם. אסנת עזבה את ההוראה והיום היא אמא במשרה מלאה.
נשארו הקעקועים
סיפורו של בולר הוא יוצא דופן. בולר, כיום בן 50, נולד בשווייץ. אביו, פיליפ, נושא בתואר כבוד של הכנסייה הקתולית. הוא גדל בצל הכנסייה, ובכל זאת כבר בגיל מאוד צעיר גילה משיכה עזה ליהדות.
"מגיל 13 אני מחפש תשובות, והיהדות היא האמת. ככה, פשוט. אין שום דבר אחר", הוא קובע. את השינויים שעבר ניתן לראות במראהו החיצוני. מתחת לשרוולי חולצתו הלבנה, עם כיפה ענקית וברסלבית לראשו, מסתתרות כתובות קעקע מהעבר. "את הקעקוע שעל הזרוע, איפה שאני מניח תפילין, הסרתי כדי שאוכל להניח אותם ורופא תפר לי את הפצע שנגרם כתוצאה מכך", הוא אומר. "הקעקועים האחרים נשארו ומזכירים לי את העבר שלי".
חלק משמעותי מהעבר הוא ילדות בצל הכנסייה. הוא נולד בשנת 63' במונטי שעל גבול צרפת למשפחה מהמעמד הבינוני הגבוה. אביו, פיליפ, מהנדס במקצועו, שימש ראש הקהילה הקתולית במונטי.
אמו, מרסל, נפטרה מסיבוך בלידה כשילדה את בתה הצעירה מארי-נואל, כשפנחס היה בן ארבע וחצי בלבד. האב שנותר עם ארבעה ילדים, נישא בשנית לאחר שנה למורה במקצועה, שנשאה טראומת ילדות קשה ממנה לא החלימה.
בולר מספר כי אשתו השנייה של האב, נאנסה בזמן מלחמת העולם השנייה על ידי הנאצים כשהיתה בת עשר בלבד, דבר שהשפיע על יחסה לעולם ואל ילדיו של בעלה, ממנו אין ילדים משותפים. "היא חכמה מאוד, מצד אחד, אבל מצד שני אשה מאוד קשה", הוא אומר, "היא תמיד אמרה לנו, לי ולאחותי הגדולה: 'אתם לא הילדים שלי'".
» לסיפור המלא, עברו למהדורה הדיגיטלית של עיתון "חדשות חדרה"
