יום שני , נובמבר 19 2018
בית / שרון / בנימינה / "פסנתר מושתק קול" ספר חדש לשוקי גוטמן
להקשיב לעבר, להווה ולעתיד. שוקי גוטמן עם ספרו. צילום: עצמי
להקשיב לעבר, להווה ולעתיד. שוקי גוטמן עם ספרו. צילום: עצמי

"פסנתר מושתק קול" ספר חדש לשוקי גוטמן

באפריל האחרון יצא ספר השירה "פסנתר מושתק קול" של שוקי גוטמן, תושב פרדס חנה כרכור, בהוצאת פרדס ובעריכת יקיר בן משה. בגב הספר כותב בן משה על הספר, בין השאר, כי הספר הוא תזמורת שלמה של אדם אחד.

גוטמן, בן 50, נשוי + 3 בנים, מוכר בשנים האחרונות בזכרון יעקב דווקא, כאיש חינוך. הוא מורה לאזרחות וזו השנה השלישית שהוא רכז שכבת י"א בתיכון המושבה בזכרון יעקב, ואחראי על 220 תלמידים. הוא חדש יחסית בתחום החינוך. "שנים עסקתי בתקשורת כתובה, עיתונאות ואחר כך דוברות ויחסי ציבור", הוא מתאר, "לפני כן הייתי גם עוזר פרלמנטרי של ח"כ עמנואל זיסמן במשך שנתיים. הייתי דובר של ארגונים כמו האגודה למען החייל, הייתי דובר מד"א ארצי במשך 4 שנים, והיה לי משרד ייעוץ תקשורתי עצמאי. לפני 7 שנים, בתהליך אישי, נפלו לי כמה אסימונים, הרגשתי מיצוי וחשתי שאני רוצה לעשות משהו אחר. עשיתי תעודת הוראה באזרחות ותואר שני בחינוך. אני מאוד נהנה מהעבודה כיום. היא מאוד משמעותית ומאתגרת, ואני מרגיש שאני מצליח לגעת ולחנך את הדור הצעיר הזה. זה מאוד מרגש אותי".

כתיבת השירים, לעומת זאת, הייתה שם תמיד. "נושא השירה היה טבוע בי מגיל מאוד צעיר. כנער, קראתי המון ספרים וגם כתבתי שירה, במקביל לפעילות בצופים. לעתים קרובות הם היו מתפרסמים בעיתון "מעריב לנוער". מאוחר יותר התפרסמו כמה שירים שלי בקובץ "שירה צעירה", ובעוד כמה מקומות, אבל בגלל אתגרי היומיום לא הייתי פנוי לעסוק בזה, פיזית ורגשית. לעתים קרובות רציתי לכתוב משהו והיה לי מאוד קשה".

מה קרה בשנים האחרונות?
"לפני 3 שנים עשיתי סדנה באורנים, ובעקבותיה התחלתי לכתוב שירה יותר באינטנסיביות. אבל האסימון ירד באמת אחרי מות אבי לפני שנתיים. במקרים רבים, יוצא מאדם פרץ של יצירה אחרי מוות של אדם קרוב לו. אנחנו זמניים פה, חד פעמיים, וכשאתה כותב שירה, אתה נוכח כאן. החלטתי להוציא ספר, כי הרגשתי שהכתיבה והשירה הן משהו שאני משאיר אחריי". בספר הוא מתאר את התקופה האחרונה בחיי האב בשיר "איש מבוגר".

הוא התחיל לקחת סדנאות כתיבה בהליקום בתל אביב. "וקיבלתי בהן מסגרת וכלים מאוד משמעותיים לכתיבה. לפני שנה אספתי את השירים בספר, ובימים אלה הוא מגיע לחנויות ברשתות סטימצקי וצומת ספרים".

להקשיב לעבר, להווה ולעתיד. שוקי גוטמן עם ספרו. צילום: עצמי
להקשיב לעבר, להווה ולעתיד. שוקי גוטמן עם ספרו. צילום: עצמי

את סגנון הכתיבה הוא מאפיין בשימוש רב בצירופים לשוניים. נושאי הכתיבה נוטים להיות חברתיים, מעט פוליטיים. כך, למשל, יש שיר שנכתב בעקבות מחאת האתיופים, אחרי שטלטלה אותי בעוצמה העובדה שאנחנו לא מצליחים לצמצם את הפערים שקיימים בחברה. באופן כללי, הספר הוא סוג של התבוננות פנימה, פנימית-אישית, וגם החוצה, על דברים שקורים סביב. יש הסתכלות על הדור הצעיר והסתכלות על העבר".

מההסתכלות על הדור הצעיר ניתן להבין שעבודתך בחינוך מטביעה את חותמה על השירים שבספר. –"נכון, והעבודה בחינוך נוגעת בשירה בכלל. כמורה, בסוף כל ניוזלטר לתלמידים ולהורים אני מצרף שיר של משורר ידוע. אני מרגיש שהשירה נוגעת בתלמידים, והם נהיים יותר רגישים.דרך השירה אפשר להשפיע. זו מצד אחד הבעת עמדה ומצד אחר תקשורת. שנים עסקתי גם באימון, ואחד הדברים שאני רואה אצל תלמידים הוא שהם בודקים את עצמם: 'מה אני באמת רוצה לעשות?' יש להם 9 התלבטויות שנוגעות ל'מה שצריך' מול הם עצמם. מה שהיית בצעירותך, מה שרצית מאוד מאוד לעשות, הדבר הזה נמצא שם. בחיים לא חברתי שאהיה מורה. החיים הובילו אותי לזה, אבל השירה כן הייתה לי גם כשהייתי נער. אי אפשר להתפרנס מזה. צריך לתגמל יותר סופרים ומשוררים, כדי שיממשו את הפוטנציאל שלהם ויתרמו לתרבות, ושירה יכולה לתרום הרבה. הייתי שמח אם על כל בניין ציבורי היו תמונה עם שיר".

"אני מקבל תגובות מאוד טובות על הספר", הוא מספר לסיכום. "אנשים אומרים שזה נגע בהם, ריגש אותם. עכשיו עומדת לצאת אנתולוגיה של שירים לשבועות, ושיר שכתבתי במיוחד מופיע שם. זה מרגש. אני כבר עובד על ספר השירה השני שלי".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *