לבאים לחוף אולגה בימים ראשון עד שלישי השבוע, ציפתה הפתעה: חומת לבנים מדומה ועליה כיתוב באדום: "מצב חירום בחינוך", כשעל המדשאה שליד החומה פזורים אוהלים וציוד קמפינג. וגם כעשרה בני נוער מעמק חפר, פרדס חנה וזיכרון יעקב. בראש יוזמת המחאה הקיצית הזאת בת שלושת הימים של העמותה הארצית "חינוך ישראלי", עומדים שניים: דוד אביב יליד גבעת אולגה, נשוי ואב לשלושה כשהרביעית אוטוטו בדרך, ואורן יהי-שלום, נשוי ואב לשתי בנות מבת-חפר ויושב ראש העמותה, שהשאיר תינוקת בת חודש בבית והגיע לישון בחוף אולגה.
המטרה המוצהרת: לעורר את תושבי הפריפריה בכלל וגבעת אולגה בפרט. יהי-שלום, שבמסגרת העמותה מפעיל תוכניות חינוכיות ב-100 בתי ספר, אומר שהמחאה הנוכחית על החוף היא בראש ובראשונה אמירה. "רצינו למחות על הפערים הגדולים שמייצרת ישראל בחינוך הישראלי ובערי הפריפריה", הוא מסביר.
"מדובר בזעקה חברתית. יש פה נערים מהאזור ואפילו מאבו-גוש. אנחנו רוצים שמדינת ישראל תשנה את הגישה שלה ותהיה דומה יותר למדינות סקנדינביה ופחות לאפריקה".
גל מרכדו, 16, מזכרון יעקב, תלמיד בכפר הנוער מאיר שפיה: "מדובר במחאה שהיא גם מחאה של נוער כנגד מערך החינוך בישראל".