יום רביעי , נובמבר 21 2018
בית / שרון / חדרה / חותרת למגע
אביבית כהן-הנדל
אביבית כהן-הנדל (צילומים: מיה כרמי-דרור)

חותרת למגע

 

אביבית כהן-הנדל
אביבית כהן-הנדל (צילומים: מיה כרמי-דרור)

לפני כשנה וחצי, קצת לפני שילדה את התאומים שלה, בן ובת, החליטה אביבית כהן-הנדל, בת ה-34, לעצור רגע כדי לחשוב. כהן-הנדל, אם לשלושה שהגיעה לדרגת דאן ארבע בקרב מגע, עבדה כמורה לחינוך גופני בבית הספר לחינוך מיוחד בית אקשטיין שבקיבוץ גן שמואל. "רציתי לקחת את קרב המגע והג'ודו שאני עוסקת בהם שנים, לחבר אותם לכלים מהשטח שקיבלתי כשעבדתי עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים וליצור שיטה חדשה שתלמד ילדים בפרט ואנשים בכלל מנהיגות והעצמה אישית דרך אמנויות הלחימה", היא מספרת.

אחרי כמה חודשים של חשיבה, נולדה השיטה: סמאטר-פייט, שנלמדת כיום במרכז לאמנויות לחימה שהקימה במתחם האלופים בשיתוף שמונה מורים, זאת בנוסף לקבוצות הקרב מגע שהיא מאמנת בשני מתנ"סים בעיר. מלבד ההגשמה העצמית, כהן-הנדל אומרת שהיא חשה סגירת מעגל עם עברה. "הייתי ילדה חסרת גבולות ומעצורים, עם הפרעות קשב וריכוז שאובחנו רק כשהייתי בת 20", היא מספרת, "גדלתי בבית לא קל עם אחות בכורה הלוקה בפיגור שכלי. בגיל שמונה התחלתי להתאמן בקרב מגע וג'ודו, ולמדתי לתעל לשם את כל האנרגיות השליליות שלי באופן חיובי. אז היום אני מסייעת בכך לאחרים".

המבט לפני ההתקפה
היא משדרת עוצמה מאופקת. לחיצת ידה חזקה, גופה דרוך. "תמיד אומרים שיש לי מבט של צפע בעיניים", היא מחייכת, "מבט חודר של לפני התקפה. יש בי צירוף של נחישות ואגרסיביות בקרבות, שהן שילוב מנצח בקרב מגע. לא כדאי לאף אחד לתקוף אותי ברחוב".

כהן-הנדל, שנולדה וגדלה בפרדס חנה, מתגוררת בחמש השנים האחרונות בבית אליעזר. "עד שגיליתי את הקרב מגע", היא אומרת, "כל היום הייתי על העצים או עם חיות, זאת היתה הבריחה שלי מהתסכולים. כשהלכתי עם אחותי הבכורה ברחוב או לבריכה ומישהו העז לקרוא לה 'מפגרת', הוא היה חוטף ממני מכות. לא הייתי תלמידה טובה, הציונים שלי היו די גרועים וחשבתי שאני פחות טובה מאחרים".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *