את הראיון עם סמלת א' מחדרה צריך היה לתאם עם כל כך הרבה גורמים, כאילו דיברנו עם ראש השב"כ. בסופו של דבר הצלחנו לשאוב אותה מתוך החזרות הקדחתניות לטקס המסורתי של מצטייני הנשיא ביום העצמאות, והאמת, היה שווה להתאמץ.
א', בת 21, ילידת חדרה, משרתת בחיל המודיעין. היא בת למשפחה חדרתית שורשית, שלפני 9 שנים עברה טלטלה לאחר שאחד מבניה נהרג בתאונת נשק טראגית במהלך שירותו הצבאי. האסון הזה השפיע בצורה חזקה מאוד על א', שהיתה אז בת 12. מעבר לחיבור המשפחתי הם ההורים ועם האח השני, שנעשה חזק יותר, היא החליטה שהיא גם הולכת בדרכו של אחיה שנפטר, והחלה להקדיש את חייה לריקוד, בעיקר מחול.
היום, כשהיא רגע לפני קבלת חיילת מצטיינת בבית הנשיא ורגע אחרי שנכנסה לקבע קצר, ברור לה שהיא רוצה לעסוק בריקוד, רק לא בטוח מתי זה יקרה ועד מתי היא תמשוך את השירות הצבאי.
איך הגעת לתפקיד שלך במודיעין?
"למען האמת איתרו אותי, עברתי הרבה מאוד מיונים ובסופו של דבר הגעתי".
העובדה שאת באה ממשפחה שכולה השפיעה על ההחלטה?
"אני מניחה שכן, כי גם אחי הגדול היה הרבה שנים בקבע, הוא שירת באגוז. ברור שלאסון של אחי יש קשר, אבל בסופו של דבר קיבלתי את ההחלטות על פי מה שרציתי ומה שטוב לי, ואני לא מתחרטת לרגע".
איך ההורים הגיבו על ההחלטה?
"הם נורא תמכו ועודדו. אני באה משפחה שמאוד חשוב לה הערכים של צה"ל והם נורא שמחו שגם אני ממשיכה את המורשת המשפחתית בצבא".
בואי נחזור 12 שנה אחורה. מה את זוכרת?
"קצת קשה לי לדבר על זה, בטח בשבוע הזה של יום הזכרון, אבל ברור שזו הייתה טראומה. הוא היה בחור חברותי ומצחיק, ולמרות פער הגילאים בינינו, היה לנו קשר מיוחד. הייתי בשוק, אבל אנחנו משפחה חזקה, ומי שרואה אותנו היום לא יכול לתאר לעצמו שאיבדנו בן משפחה. אנחנו מאוחדים ומלוכדים. היה חשוב לנו לאסוף את עצמנו ולהמשיך הלאה, בעיקר בשבילו".
הסיפור המלא יתפרסם מחר ב:"חדשות חדרה".
